אני פוחד
מהערפל הסמיך
שנסוך בעיניך
ומביא איתו מטר
בתוך עיני שלי.

את ידי אני פושט,
ולגופי סחבות,
אני מקבץ את אהבתך,
ליבי פועם מנדבות.
אהביני כבראשונה.

באפלת רגשותיך,
אני מדדה כעיוור.
נאבד בין חדרי ליבך,
מגשש דרכי אל אהבתך,
וידך מוליכה אותי אט-אט.

בתוך חשכת עיניך,
את מלטפת אותי,
ואני מתערסל בין זרועותיך
כתינוק אבוד,
התלוי באהבת אימו.

ולפתע,
ברגע אחד,
משב הרוח משפתי המנשקות לך
מפיג את ענני החורף
ולבנה מתגלה להאיר את דרכי.

תחת אורה את נושקת לי
ומוליכה אותי בעדינות
הישר אל תוך ליבך,
בינות לסודותיך,
אל תוך אהבתך.

מוקדש לאהבה הראשונה שלי,
שלא אפסיק לאהוב ולתעות בעיניה
עד קץ כל הימים.