איך אהבנו להמציא כול פעם,
מחדש דבר שנבל לו.
איך אהבנו לחבר המשכים
לדברים לא גמורים,
לא גמורים כמו החיים שלנו,
גם הם הופכים ליותר ויותר
קשים וכמה אהבה הייתה
בנו, איך לא ידענו לוותר.

איך ניסינו כל פעם מחדש,
להמשיך במקום בו עצרנו,
חיים שלמים חיכינו,
לבסוף מי יודע אולי נצא
מנצחים וכמה אהבה פרחה
פה, היום בעיקר תמונות שדוהות.

קמה אהבה, בינינו,
איך ידענו ליהנות מכל משפט,
מזיכרון ישן, מחיים של פעם.
כמה אהבה בנו,
היום הולכים וגם באים - משתנים.

הייתי רוצה לומר מילים שנקטעו,
חלומות שנופצו, דמיון מתקתק
שהטעה, שפגע והשמיד, הרס חומות
שקמו להגן, קמו להראות שגם מחר כמו
היום לא אוכל לחיות עם החוסר הזה.
וגדולה הייתה אהבתנו, היום טובעים,
תובעים לאהוב.

ואני יכול להנציח על גבי דפים,
בלדות שלמות על אנשים שהיו וסיפרו
לי כל מה שניתן על אהבה,
זיכרונות שלך ושלי.
אני יכול לנסות להסביר במילים,
אך אין מספיק בכדי לתאר את כובד הרגשתי.
לכן לא אפחד להודות שטעינו,
וכמות האהבה פחתה, ערכה הוזל וכיום
היא דבר דמיוני.

קמה אהבה, בינינו,
איך ידענו ליהנות מכל מה שנותר,
מזיכרון ישן, מחיים של פעם.
כמה אהבה בנו,
היום הולכים וגם באים - משתנים.

היום הולכים וגם באים - אנחנו משתנים,
למראה של אהבה.

19.11.07