אל תבכי.
הדמעות קטנות מליבך.
עכשיו, היי איתי;
אני לא שווה את דמעתך.

וכשתביטי אל הירח
תדעי שאני שם.
מתבוננת בו, מאושר, זורח,
מהצד השני של העולם.

אוציא מהמגירה את געגועיי
אתן להם לעוף כפרפרים.
אשכח מהם לזמן קצר.
הישארי איתי לעולמים.

נתבגר את כל מה שנשאר לנו
נצחק, נבכה, נאהב.
ביחד, רק שתינו,
ניאנח על העבר הרב.

נשמוט מעלינו את הזיכרון הכאוב,
נרפא פצעינו, אני ואת.
נפנה מקום לעתיד אהוב,
נשארת איתי לעולמים. כמעט.

כי כשתלכי,
יישאר שוב, רק אותו הזיכרון הנורא
שצלקתי,
שוב נעולה במגירה.


23.5.07