ביום שנגמרו כל הלחנים,
טיילו בחוץ עצובות המילים.
שאלו את עצמן הכיצד
ומה נעשה עכשיו. לבד
פתאום הן סוף כל סוף מבינות
איך החיים ללא מנגינות.
כי נועדנו זה לזו.
בחיים זה ברור
בדידות זה מקום לבקר
אך לחיות בו אסור.
ביום שנגמרו המילים
ישבו עצובים וריקים הלחנים
לא רוצים להיות יצירה אבודה שלנצח
תהיה מנגינה בודדה.
בעולם של שתיקה הם סוף כל סוף מבינים
איך החיים ללא המילים.
כי נועדנו זה לזו.
בחיים זה ברור
בדידות זה מקום לבקר
אך לחיות בו אסור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.