[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ג'ילט.


קראו לו פרנק בי. ג'ילט. הוא היה סוכן נוסע. איש עם מזוודה אחת
ואלף דוגמאות. אחת לחודשיים היה עולה על הרכבת הגדולה ובתום
שבוע, יורד במערב הפרוע. היה פותח את המזוודה ומציג הדוגמאות
בפני לקוחותיו הקשוחים וקשי-הזיף. המערב רק התחיל להתפתח.
הבהלה לזהב עדיין לא פרצה. כסף לא היה בשפע והמסחר היה קשה.
שישה שבועות התרוצץ בין חנויות מאובקות. פה ושם סגר עסקה
ולעתים קרובות יותר נכשל. לבסוף היה עולה על הרכבת הגדולה.
מזרחה. תמיד עייף ולא תמיד מרוצה. אבל גם כשלא היה מרוצה,
התעודד ככל שהתקרב לביתו הדל בקווינ'ס. הוא ידע שמחכים לו
ותלויים בו. היה לו ערך, היה בו צורך. לפחות כשהיה מרוקן את
הארנק על השולחן ומאפשר למשפחתו עוד חודשיים של קיום דחוק.
שבוע התנחמו ביחד, במה שיש, ושוב היה עולה על הרכבת הגדולה
ושוב המזוודה ושוב הדוגמאות ושוב אותם חיים חסרי תכלית.

האמת היא שפרנק בי. ג'ילט בכלל לא רצה להיות סוכן. הוא תמיד
חלם להיות אדם גדול. לא בהכרח אדם עשיר אבל אחד שעשה מעשה
גדול. כזה שיטביע את חותמו על ההיסטוריה. מין שייקספיר כזה
למשל, או וורדי, או אפילו ג'ורג' וושינגטון. אבל הוא היה רק
פרנק בי. ג'ילט ונאלץ להסתפק בחיים על מזוודה עם דוגמאות
מסחריות.

בוקר אחד התעורר במוטל עלוב בסן אנטוניו, עיירת בוקרים נידחת
באותם ימים. כשקם מן המיטה נזכר שהיום הוא יום הולדתו הארבעים
וצער העולם נפל עליו. הנה חלפה לה מחצית חייו  והוא איננו
שייקספיר, גם לא וורדי וגם לא וושינגטון. הצער הכבד החזיר אותו
אל המיטה. לבסוף התעשת והגיע למסקנה שמן הרביצה לא תבוא
הישועה. במקום, החליט לחגוג את יום הולדתו בחברת עצמו, בפאב
הסמוך. הוא קם מן המיטה, ניגש לכיור כדי להתמרק ונחרד. כבר
יומיים לא ביקר את הגלב וזיפים מזוהמים עיטרו את פניו. לאחר
מכן פלט קללה. המרחק מן המוטל אל הגלב המקומי היה כשני ק"מ
צפונה ואילו הפאב נמצא, כשני ק"מ דרומה. במילים אחרות ובהעדר
אמצעי תחבורה אחר   -   עד שילך לגלב, עד שיחזור ועד שיגיע
לפאב, כבר יהיה בן 41 .


"לעזאזל" אמר לעצמו "אילו היה קיים איזה מכשיר קטן, שאפשר היה
להתגלח אתו בבית... כי אז כל אדם המתעורר בדיכאון אל יום
הולדתו הארבעים ומגלה שלא עשה בחייו דבר, יוכל  לפחות להתגלח
במהירות, בבית, ולצאת מייד לפאב כדי לחגוג ולהתנחם על ויסקי
כפול ".

אלה היו הנסיבות, המדויקות אגב,
בהן המציא פרנק בי ג'ילט את סכין הגילוח.
מבלי משים עשה את המעשה הגדול שלו והיה בעצמו לאיש גדול. אולי
לא שקספיר, אולי לא וורדי ואפילו, אולי לא וושינגטון, אבל בכל
זאת, מיליארד גברים נחתכים כל יום בג'ילט שלהם.

זה כמובן לא היה פשוט כמו שזה נשמע.
שנתיים חיזר על פתחיהם של משקיעים ובנקים שבדרך כלל הראו לו את
היציאה,עוד לפני שהציג בפניהם את המצאתו המגוחכת. אחרי הרבה
דחיות וסירובים, מצא את המשקיע שהסכים לממן את פיתוח הרעיון.
שנתיים נוספות חלפו  -  ארבע בסך-הכל  - וג'ילט קיבל את פני
היום הגדול בחליפתו הטובה ביותר.
בעיני רוחי אני יכול לראות אותו עומד נרגש וחגיגי, מספריים
גדולות בידו , נכון לגזור את הסרט ולהתניע את פס הייצור.

ג'ילט לא חשב פעמיים וגזר את הסרט. המכונה הגדולה נהמה ורעדה
קלות. גלגלי השיניים התחילו להסתובב והבוכנות לנוע מעלה ומטה.
כעבור כמה שניות ,על פס הגומי השחור, נע סכין הגילוח הראשון
שיוצר במכונה, מבריק, חד ונחשק. ג'ילט אסף את הסכין מפס
הייצור, התבונן בו לרגע, נמלך בדעתו ובהחלטיות חתך את וורידיו
ומת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני כאן
ולבד לי
הצילו!!!
מישהו שומע
אותי...?!?!

-פינקי מאבד את
מברשת השיניים


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/10/01 16:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקי קאופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה