בנימין וולמן / מבטים |
נידונים למוות
באולם תאטרון
צופים
במוות דמיוני.
אולי כשהמסך ירד
הם יעצמו עיניהם
וינוסו אל סמטה
עלומה
למצוא מסתור
בעומק גופם.
אני חולף על פני צללים
שלא רוצים לדעת
בורחים אל
בתי אופרה
מקשיבים לקולות מדומים
של סוף.
אני רואה מבטים של
נידונים למוות
ברחובות
בכיכרות
מבטים שלא יכולים
לחשב קצם.
אני מביט במראה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|