הייתי באה פעם אחר פעם, ומתיישבת בעצמי על הגיליוטינה. הייתי
נותנת לו להשחיז בי את הלהבים. אני חושבת שרציתי למות.
בכל פעם הייתי מנפחת את הבלון הזה; אני, ובאה אליו כדי לדקור
בו סיכות. לרוקן את האוויר. להשקיט את הרוח. לכבות אותה.
בבוקר הייתי נשארת עם קשר בבלון וחור ענק בבטן.
כשנגמרו הגיליוטינות, נטעתי אצלו עצים. הייתי באה, מסדרת יחד
איתו את החבל, והיינו תולים אותי על הענפים העבים, עד שמתתי
והלכתי משם.
היער תמיד קיבל אותי אליו וכשרציתי להפסיק לבוא הוא היה שותל
פרחים צבעוניים יפהפיים כדי שארצה לחזור, שיהיה לי טוב למות
איתו.
אני לא יודעת אם הוא אהב להרוג אותי
אבל הוא הסכים. אני חושבת שרציתי למות. |
