וכועס על עצמי
בגלל איך שאני
ושותק לעולם
על היחס ה"חם"
צועק
צעקה שלא שומעים בחוץ
ואני
כבר לא יכול לשמוע כלום
הימים מטיילים
וחולפים על פניי
חלומות שיגעונות
כדורים בצבעים
שותק
עוד יום ולא משנה דבר
אני
עוד אחד שנגזר עליו
לחיות
מחפש בכתיבה
אולי את התרופה
שתביא כבר את הסוף
שלא תהיה ברירה
לבחור
הספקות מרעילים אותי
תהום
ביני וביני
הגעגוע לפעם
הורג את היום
ומרעיל את מחר
שכבר נהיה מיותר
נשבר
לא תופס את העניין הזה
כולם
קמים עובדים
אוכלים ישנים
חיים מתים מזה