צועדת לה בצעד חרישי
פוסעת על אבני הגדה
לצידי פלג מים ערירי
מהוססת משהו רגלה
מדלגת מעל מהמורה

הרוח מסיטה עלי שלכת
בשיטתיות שגורה
אלי פני המים של פלג
זורם.

נושאת בידיה סלסלה
עמוקה עמוסת כבסים
מביטה נכחה בעדנה
חיוך סמוי על שפתיה

מתיישבת על שפת הפלג
טובלת ידיה במימיו
חשה את הזרימה
ומחייכת לעצמה

ידיה הקטנות עטויות חריצים עמוקים
של ימים ארוכים וקשים
נוטלות בגד מוכתם ומתחילות
במלאכה המתישה.

כל קרצוף מסיר עוד כתם
כל טבילה שוטפת הזוהמה בזרם
מביטה ומהרהרת היא
כשעיניה עטויות ערפל
של בוקר על פלגי מים

מסיימת היא המלאכה
ידיה רועדות קמעה
טובלת רגליה במים
לשטיפה אחרונה

כעת הכל ברור
הוסרו כל הלבטים
נוטלת עמה את הערמה
לחדש את יומה
זורמת עם מימי הפלג
במורד עם כוון הזרימה
שולחת ידה בכמיהה
שתישוך כבר הסערה.

עננים לבנים מעל
מכסים כעין הסערה
את תכול השמים מחייכים
אל סלסלת הכביסה

מביטה מרחוק הכובסת
מחייכת בערמה
מביטה לשמיים
במבט מלא ערגה

התאחדו עולם של מעלה
ומטה - בלבן בוהק
אכן נותר לה להביט
על טוהר התקווה

כבסים צחים בסלסלה
שמים בוהקים בלובן
תמה הסערה
הכל ממתין לזוהר השמש
המותיר אותה המומה

אכן הצליחה מתוך אמונה
את המשקעים לשטוף
לחדש את עולמה
ליצור חדש מישן
ולהמשיך לה בדרכה...

לזכר אמא היקרה מכל