יש לי רופא עור שמת על סיפורים. בפעם הראשונה שניתח אותי, לא
להיבהל,  זה רק ניתוחון, תפסתי פתאום שהוא עומד להזריק לי
הרדמה במצח ונבהלתי. לא שאני פוחד מזריקות, אבל במצח?!? פספוס
קטן והוא במוח. וזה גם בטח כואב נורא. כדי להיחלץ מהטרגדיה
פתחתי את הפה ושמעתי את עצמי אומר: דוקטור קפלן, תשמע סיפור.
התחלתי לספר ונכנסתי לטראנס ולא הרגשתי כלום עד שהניתוח
הסתיים. שלושה סיפורים בעשרים דקות. מצא חן בעיניו. מאז, כל
פעם שהוא רוצה לשמוע סיפור הוא מזמין אותי לעוד ניתוח. הסיפור
האחרון, כלומר הניתוח האחרון, התחיל ביום ראשון, השבוע, במרפאת
העור של אסותא. אני סיפרתי לו על תכנית השלום המהפכנית שלי
והוא הוציא לי נגע ממרומי המצח. תפר וקינח בתחבושת ענקית.

ביום שני הצטערתי ששכחתי לכבות את הנייד. על הקו היה הלקוח
החדש. קבלן גדול מחיפה. דווקא מזל שלא כיביתי. הוא טס ביום
רביעי לברטיסלבה וייעדר לשבוע, ככה שאם אני רוצה להיפגש, אז רק
היום. הוא מוכן לצאת עכשיו מחיפה ולבוא אלינו למשרד, באחת
בצהריים. במקום להסכים מייד, הבטחתי לחזור אליו תוך חמש דקות.
חזרתי ואמרתי כן. בין לבין שאלתי את תמר ועומרי אם נספיק להגיע
למשרד עד רבע לאחת. "אל תדאג. ממש אין בעיה. רק עוד קפיצה קטנה
ל"6 נגרים" ונביא אותך למשרד לפני הזמן."

אלא שב"6 נגרים" החלו העניינים להסתבך. הסתבר שהגיעה התצוגה
החדשה ולפני שסוגרים סופית עם "רהיטי שמיל" שבהם כבר בחרנו
בעצם, צריך לראות את הדגמים החדשים של "6 נגרים" ובעיקר את
המיטות וארונות הקיר, שלטענת הזבן הראשי, "פשוט, חבל לכם על
הזמן". העניין הוא שגם לי התחיל להיות חבל על הזמן, כי היה כבר
שתים-עשרה ועשרה. המיטות החדשות נראו לי כמו הישנות אבל לא
אמרתי אף מילה. הזבן הראשי לעומת זאת, התחיל לבחון אותי על
הדברים החשובים שאמר בעניין המנגנון-פטנט החדש של ארגז המצעים
ואני נשברתי כי היה כבר שתים-עשרה וחצי. התנצלתי ובקשתי מתמר
50 שקלים וטסתי במורד המדרגות לדרך אבא-הלל שבה שוכנים ה"6
נגרים"

אגב "6 נגרים", הם פשוט תפסו טרמפ על המותג המפורסם "4 נגרים"
רק מה, הוסיפו עוד שניים. מילא. אגב, אם כבר מדברים על "ארבע
נגרים", הצעתי להם פעם תשדיר פרסומת במבטא יקי כבד:
"כיצד אומרים בעברית נכונה:
ארבע נגרים או ארבעה נגרות ???
כך או כך את הסיסמה כולם זוכרים/רהיטים קונים בארבע נגרים"
אחרי יומיים הודיעו לי שעם כל הצער אינם יכולים לעשות צחוק
מעצמם.
יקים. אח' היו פעם יקים ואינם עוד.

ימיה היותר טובים של קהילת היקים הנכחדת העסיקו אותי עד שהגיעה
המונית המיוחלת. התקפלתי פנימה, חגרתי ואמרתי "בית מעריב"
והמונית שנסעה עד כה צפון=מזרחה, עשתה פניית פרסה, הקיפה
בזריזות את אי-התנועה וכבר נסעה דרום=מערבה, כאשר לפתע נשמעה,
בקול רועם, הקריאה:"מונית, לעצור"

שוטר מפחיד הפנה אותנו לשולי הכביש.
- רישיונות
- אבל...
- רישיונות בבקשה
- אבל הוא....
- אתה יודע מה עשית?
- פרסה, התמרור אומר שמותר...
- פרסה מותר, אבל רק מהנתיב השמאלי, רישיונות בבקשה, יאללה

הנהג התחיל לנבור בתא הכפפות שמעולם לא היו בו כפפות ואני
שקעתי בתוגת הלוזרים. בחיים לא אגיע לפגישה עם הקבלן מחיפה,
וזה לקוח חדש וחשוב, לקוח אסטרטגי כמו שאומרים, שבא מחיפה
באופן מיוחד בשבילי, יומיים לפני שהוא טס לסיאטל.
ועכשיו נתעכב. חצי שעה במקרה הטוב, או שעה במקרה הרגיל ואחר-כך
אצטרך להעביר את כל החיים במחיצת רגשות אשם כבדים -  הגיע
סופסוף לקוח אסטרטגי מכניס את המשרד לעשיריה הפותחת של הענף
ואני, במו ידי, אבדתי אותו, ועל מה?!? על המיטות וארגזי המצעים
של "6 נגרים".

-    נו, גער השוטר, תביא כבר את הרשיונות
- אבל זה הוא אמר לי לעשות סיבוב פרסה! אמר הנהג והצביע עלי
- ואם היה אומר לך לקפוץ מהגג, לעג לו השוטר, תן את הרישיונות
- אתה לא רואה שהוא פצוע ????  זה חרום , זה לבית חולים,זה!!

פתאום תפסתי שהוא מדבר עלי. הוא הצביע על הראש שלי ולא הבנתי
למה. סתמתי את הפה. השוטר סקר אותי בחשדנות אבל המראה היה
מזעזע ומשכנע. במיוחד כשהסתכלתי בראי וראיתי את התחבושת הענקית
שבכלל שכחתי מקיומה. פצוע-ראש או שכיב מרע. בכל מקרה, הוא לא
יהיה על המצפון של השוטר

- קח את הרישיונות וקח אותו לאסותא, אבל בלי חראקות, אה?!<

- אתה יודע, אמרתי לנהג, לגמרי שכחתי את התחבושת. טוב שראית
- יותר טוב שאני אסתכל עכשיו בראי. השוטרים עוקבים אחרינו כבר
קילומטר. רוצים לראות אם רימינו.

הצצתי בשעון. עשרה לאחת. חייב להגיע לפני הלקוח. השוטרים עוד
לא ירדו מאיתנו ועוד שנייה אנחנו מגיעים לצומת עלית.        
- אם לא ירדו ממך תיקח בארלוזורוב ימינה ועוד פעם ימינה בארבע
ארצות. אם יעקבו אחרינו עד אסותא, תוריד אותי באסותא

נכנסתי לאסותא באחת ועשרה. הרגליים לקחו אותי למרפאת העור
באופן אוטומטי. כניסה 5 קומה שנייה. ריקי, האחות בקבלה נזפה
בי:

- היה לך תור לאחת !!!
- אל תשאלי מה היה לי בדרך לפה
- לא שואלת אבל דורשת הסברים
- המשטרה עצרה אותנו
- תירוץ מה זה משומש
- ורדפה אחרינו עד אסותא
- את הפנטזיות שלך תספר לדוקטור קפלן עכשיו תשב בשקט ותחכה
    אתה נכנס לרופא אחרי מי שנמצא אצלו עכשיו. איזה קבלן
מחיפה    
    שהגיע בשתים-עשרה והיה צריך להיות כבר באחת במקום אחר

הדלת נפתחה והקבלן יצא החוצה. נכנסתי ונשכבתי על ספת הטיפולים.
בלב שרתי את "מעוז צור ישועתי". בזוית העין ראיתי את המזרק
המאיים ומייד אמרתי:
- דוקטור קפלן, שמע סיפור. לפני שעתיים מתקשר אלי לקוח מחיפה
ומודיע לי שאם אני לא חוזר אליו תוך 5 דקות, הוא בדרך לפגישה
אתי ואם אני כן חוזר, כנראה לא נתראה יותר...     אני תופס
מונית ומה אומר לי הנהג
- "לקחת אותך לאסותא?"

- תסלח לי אומר הדוקטור, זה לא הסיפור ששמעתי ביום ראשון ???