הפעם כבר מאוחר מדי.
וכבר אין שום דרך,
כל שערי התקווה ננעלו בפניך.

כעת כבר מאוחר מדי,
ושום תפילה חרישית  לא תעזור.

כולם כבר אמרו לך שמאוחר מדי,
ושאיחרת את המועד.
אך אתה בשלך - מתעלם מאזהרות הכלל.

ואני מביטה בך, מופתעת,
ושואלת  ללא היסוס במבט ישיר
וללא מילים,
מה תעשה הפעם,
כשכבר באמת אין עוד תקווה?

מה תעשה אחרי שיתמלאו עיניך בדמעות?
מה תעשה אחרי שתסיים לאסוף מכולן שאריות?
מה תעשה כשכולן כבר יתפזרו מסביבך?
מה תעשה עכשיו,
כשנותרת רק אתה.

ואתה,
כמו תמיד
מהסס קצת בהתחלה,
שותק מעט
ומיד משיב לי בחיוך פשטני
מבט עיניים חד וחודר
שמסביר לי את שקשה לי כל כך לקבל.

הפעם כבר מאוחר מדי