זה קרה במאה העשרים ואחת
ואולי כבר בשלהי העשרים
עת התחלפו מצוקות הרעב בעולם
במצוקות החניה בערים.

חי לו בזולה דימיטרי אחד
מאותם טיפוסים תימהוניים
ונקש על דלתות חלונות החשמל
לגרד לו טיפה מזומנים.

הרעב לו הציק והוודקה אזלה
וחום הלב לא הספיק
אז הוא התכסה בשמיכה ישנה
שהקור יפסיק להציק.

זה סיפור מהמאה עשרים ואחת
שהתחיל כבר בסוף העשרים
וכבר אין מצוקות של מחסור בעולם
ולאושר שרים בו שירים.

חי לו מר טובלי בבית קטן
עם אישה ושלושה ממזרים
חיות טובלי אהב עד מאוד
היו לו גם צמד אוגרים

עומד טובלי ברמזור האדום מחכה
ובחלונו הוא שומע נקישה
מסתכל הוא סביב במבט מתפלא
ומזהה מעין בדל בקשה

כן אנחנו במאה העשרים ואחת
וכבר עברנו את סוף העשרים
טובלי עטוף בהרהור מתפנק
את חלון החשמל עוד הרים.

הסתכל בדימטירי ואמר לעצמו
הוא בטח מכור לסמים
כסף לזה בחיים לא אתן
יעשו בו דברים איומים.

הרמזור התחלף ומר טובלי נסע
וחיוך מתנשא על פניו
ודימיטרי בחלון המכונית הבאה
מנסה לקושש מעותיו.

אין סוף ממשי וברור לסיפור
גם אין בו מוסר או השכל
ולא ברור במאה העשרים ואחת
הצריך בדימיטרי לטפל.