(שניים בחדר)

-למה את כל כך מופתעת?
-כי אני באמת לא מבי... מאמינה!
-מה לא ברור לך?
-מה אתה מוצא בי? למה אתה ממשיך לנסות?
-כי זו את ואני לא צרי...
-דווקא בגלל זה אני שואלת!
-אני לא יכול יכול להצביע על משהו ספציפי. בעצם אני יכול
להצביע על הרבה דברים, אבל אני לא רוצה.
-תסתכל לי בעיניים, אני לא מנסה לסחוט ממך מחמאות, אני באמת לא
מבינה את זה... אני מפצירה בך שתסביר לי.
-עכשיו אני לא מאמין! את מצפה שאני אאמין לזה שאת לא מסוגלת
לתפוש שמישהו ירצה אותך?!
-אני לא מצפה ממך לדבר, ואתה יכול להאמין במה שאתה רוצה אבל
ככה אנחנו פשוט לא נתקדם מכאן.
-אז תרפי ותסכימי. את תידהמי עד כמה רחוק נזנק ברגע שתעזבי כבר
את התבניות שבנית לך לגבי עצמך.
-גם אתה תידהם! אלא שבניגוד למה שכנראה אתה חושב, אנחנו נזנק
למטה ולא למעלה, ולבור שאליו נגיע אין תחתית. ובסוף המחילה
מתפצלת לשניים וכל אחד מאתנו ימשיך ליפול לבד.
-על מה את מדברת?!
-על זה שחבל לי לראות את שנינו מתרסקים.
-אני כבר מרוסק. את לא רואה שאת שוברת אותי?!
-זה כלום לעומת מה שמצפה לך אם אסכים לשגעון הזה שלך.
-את לא מייחסת לעצמך קצת יותר מידי חשיבות, פאם פאטאל?
-גם אם כן, אני לא רוצה לבדוק את זה. לא איתך בכל אופן, בטח לא
איתך!
-הבנתי; את בעצם חסה עליי, ובינתיים אורבת לקורבן חסר חשיבות
עליו את יכולה לבדוק מה הנזק?
-משהו כזה, הייתי שמחה לו היית "מבין" בכנות. אתה נשמע ציני אך
זהו באמת המצב פחות או יותר.
-אז זה השקר שאת מספרת לעצמך?
-סליחה?
-זה רק נראה לך שאת תוכלי לבדוק את עצמך עם מישהו אי פעם. אני
די בטוח שאת לא תעזי. אני אהיה רק אחד מיני רבים שינציחו את
החרדה שלך מפני עצמך. את לעולם לא תעזי לתת לאף אחד לגעת בך,
כי זה יאלץ גם אותך לגעת ומזה את מפחדת יותר מהכל.
-ומה בדיוק מפחיד אותי בזה, על פי דעת המומחה שלך?!
-אל תזלזלי בי, אני קולט אותך. אומר לך בדיוק ממה את חוששת: את
מפחדת שאת לא תצליחי לגעת, שאת תאמתי את זה שאת קרה מידי, או
להפך, שאת שורפת, שאת לא תצליחי לשמור על איזון ושהאמת שלך
תבריח את הדבר הכי טוב שקרה לך. המרחק שאת שומרת עכשיו מכולם
מאפשר לך לשמור אותם בטווח הראדאר שלך, אבל את פוחדת שאם את
תחשפי כמות שאת, יברחו ממך כמו מהמוות.
-זהו סיימת? אחלה תיאוריה בנית לך, רק שכחת להוסיף, שאני השטן
בהתגלמותו ואני מחכה למומנטום הנכון כדי להעלות את העולם
בלהבות.
ממש גואל האנושות נהיית לי פה; חושף הקונספירציה הגדולה.
זה בסדר. כך או כך המצב הזה נוח לך, אני לוקחת את האשמה
והאחריות עליי. אני זו שמסרבת ואתה אינך אלא המסורב. כך אכן קל
יותר, לך. וכך אני מוכנה שזה יסתכם.
-גם לך זה קל יותר, כי בדרך הזו את לא תצטרכי להתמודד עם עצמך
לעולם.
-אני מתמודדת עם עצמי יום-יום אז אל תספר לי על "התמודדות".
שבעתי כבר.
-אז למה שלא תרפי. תאפשרי לי להתמודד איתך. יודעת מה?! עזבי
אותי, תאפשרי למישהו, אי פעם! אם לא לעצמך אז לפחות תני לאחרים
מעט קרדיט!
-חבל על הזמן ועל המאמץ.
-למה שלא תשאירי לי להחליט את זה?
-כי בסוף תבין שבזבזתי אותך, שרוקנתי אותך מעצמך ותשנא אותי.
וזה, אני לא רוצה שיקרה.
-את לא מבינה שאי אפשר לקיים יחסים עם בני אדם כך? זה לא
אמיתי, זה לא מגיע בכלל. תשתחררי כבר!!!
-אני כל הזמן מנסה לחשוב מהו הדבר הקצר והמהיר ביותר לעשות,
ואני מגיעה שוב ושוב למסקנה שפשוט יותר יהיה שאני ואתה נשחרר
זו את זה.
אני משחררת אותך. זה המירב שאני יכולה לתת לך, וזאת אני עושה.
-את לא באמת מתכוונת לזה.
-מה אתה לא מבין???
תשתחרר, תשחררררר כבר!!!

(הוא יוצא בטריקת דלת)

-אז מסתבר שזה אפשרי להיות יותר לבד מלבד.
מטומטמת.