תגיד, אתה סיני ?

מערכה ראשונה - תמונה ראשונה

( חלל ענק, מואר. בקומה השלישית עומדת קבוצה. כולם עומדים בסדר
מופתי ובהופעה אחידה. מרחוק הם נראים כקבוצה הומוגנית אחת,
מובדלים מדיירי הקומות האחרות באופן מובחן. מקרוב נתן להבחין
בשונות בין הפרטים. ברחובות ובשדרות שמסביב נעים מדי פעם אנשים
כבודדים או בזוגות. פה ושם רואים משפחה עם ילד קטן בעגלה.
דיירי הקומה השלישית עומדים וממתינים. מחכים לאחד מהאנשים שיגש
אליהם ויבחר בהם. בזמן ההמתנה הממושכת שניים מהם משוחחים. הם
לא מכירים מקודם רק נקלעו לאותה הסיטואציה. אחד גבוה מיתר
חבריו, סמכותי ורחב כתפיים. השני ממוצע.)

הממוצע: "אוף, כמה זמן נעמוד ככה כמו פוצים ?"
הגבוה:   "כמה שצריך. מספיק לחפור, תעמוד פה כמו כולם, ותתאזר
     
            בסבלנות."
הממוצע: "יופי, לך קל לדבר. אתה גבוה. אותי בקושי רואים. ואם
למשל, רק
            לדוגמא, כן, אף אחד לא יבוא. אז מה אז? שוב נתקע
בשעמומון הזה
            כל הלילה."
הגבוה:   " תשתוק ותתנהג יפה, מישהו מגיע"
הממוצע: "עזוב, כולם חרטה, רק מסתכלים. ואם כבר מגיע מישהו
רציני הוא
           הולך על הגימיקים. למה לנו אין גימיקים? דבר איתם
שמה, אתה
           בטח יש לך קשרים."
הגבוה: "אין לי שום קשרים. אני פה יחד אתכם לטוב ולרע."
הממוצע: "אל תבלבל לי . אתה כזה גבוה עם כתפיים רחבות. מסתכלים
עליך
            מהצד בטוחים שאתה רב סרן או משהו כזה. תגיד היית
בצבא או
            משהו?"
הגבוה: "לא לוקחים אותנו לצבא. הגדירו אותנו כלא מתאימים.
לוקחים לשם רק
           חפש"ים. חוץ מזה תדע לך שהסיכויים שלך הרבה יותר
טובים משלי.  
           אנשים אוהבים סטנדרטי, רגיל כזה. אותי, לא כל כך
מחבבים.
           תתפלא, אבל הגובה שלי הוא חסרון. תמיד אותו סיפור.

           ביחוד כשהם באים בזוג. הגבר תמיד נעמד מולי מסתכל,
בוחן. ידעת
           שגברים אוהבים גדול? מסך טלויזיה גדול, מכונית
גדולה. כאילו הם
           כל הזמן משחקים למי יש את הכי גדול. אז איך שהם
רואים אותי מיד
           הם חושבים יוווו איזה גדול ומה החברה יגידו אם הם
יביאו אותי
           למשחק ביום שבת או לפוקר ביום שישי. אז הם ככה
טופחים לי על  
           השכם. ממששים"
הממוצע: "כן, אההה! איזה מעצבן זה שהם מתחילים למשש אותך
ולבדוק לך
            בציציות"
הגבוה: "ואחרי שהם ממזמזים אותי טוב טוב הם מציגים אותי לפני
האישה.
            עוטים כזו הבעה מפגרת של ילדים קטנים שרוצים
צעצוע. אבל
            האישה, מיד תטיל וטו. היא מכירה אותם טוב.
השתגעת, היא תגיד
            לו, בשביל מה אנחנו צריכים בבית אחד כזה . למרות
שאנחנו בכלל
            עוד לא מכירים, השניה נפגשנו פעם ראשונה והיא כבר
מתחילה
            בהעלבות. מה זה צריך להביע,  אחד כזה? מתי בפעם
אחרונה היא
            הסתכלה על עצמה בראי? אחד כזה. מה יש גדול זה לא
טוב. הכל
            צריך להיות כזה נחמד וקוקטי"
הממוצע: "טוב די, לא צריך לקחת ללב. אנחנו רק עושים את העבודה
שלנו"
הגבוה: "כאילו שזה איכפת למישהו. אתה יכול לעמוד פה נצחים, עד
שירדם
           לך כל הגוף. עד שירדו לך כל העגבניות לרגליים.
תאמין לי כולם
           חארות, לאף אחד לא אכפת. איכפת להם שהסתדרנו ככה
יפה בשורות
           רק בשבילם? שעטינו תלבושת חגיגית ומאירת עיניים ?
שאנחנו
           מחכים פה יובלות? עזוב, הכל סתם"
הממוצע: "תגיד מצאת כבר נפט?"
הגבוה: "נפט?! איזה נפט בראש שלך?"
הממוצע: "קודם אמרת לי להפסיק לחפור ואילו אתה, אתה הבאת לכאן
את כל
            סולל בונה. מה קרה לך פתאום ? מהיום שהגעתי רק
חיכיתי לעמוד
            לידך. איך שהגעתי, אתה יודע ירוק כזה"
הגבוה: "ירוק, מה פתאום ירוק? היו פה פעם חברה ירוקים. אבל
זה לא
            הסתדר. הם היו על תנאי. דווקא נראו חברה על הכיפק
בסוף פינו
            אותם"
הממוצע: "מה קרה לך? אתה לא יודע מה זה ירוק? כאילו חדש כזה.
(שר) בא
            לשכונה בחור חדש. ככה בדיוק הרגשתי. אז ראיתי
אותך וידעתי
            שעליך אפשר לסמוך. עומד ראשון בשורה, נראה סמכותי
כזה.
            אתמול אחרי שזה שלידך הלך, מה זה שמחתי שאנחנו
נהיה
            ביחד. ומה, מתברר שאתה בכיין לא קטן. ממש כוסית"
הגבוה: "בכיין?, אני בכיין? צוציק, יש הרבה דברים שאתה לא
יודע. יש גם
            הרבה דברים שיותר טוב שלא תדע."
הממוצע: "מה למשל?"
הגבוה: "עזוב, חבל עליך. אתה נראה לי אחד עם חיי מדף ארוכים.
אם אתה
            רוצה לשרוד כאן, יותר טוב בשבילך לא לדעת הכל.
תראה אותי,  
            מלומד אעלק. מה זה עוזר לי. תקוע כמו כולם. עומד
כאן בשלשות.
            אפילו חנת"ר לא עשו אותי. אם היית יודע מה שאני
יודע. היית בוכה
            כמו איזה נקבה."
הממוצע: "אתה לא מפחיד אותי. מה נעשת לי פתאום עבדאי. יאללה
שחרר
             קצת מידע. זרוק איזה צ'יפס לאחוק. נסה אותי. נו,
נראה אותך
             מספר לי משהו שאני לא יודע. נו, נו.... עזוב,
כולך רעש וצילצולים."
הגבוה:   "אני רעש וצילצולים? בסדר, תחשוב מה שאתה רוצה"
הממוצע: "מה נעלבת לי פתאום? באמת לא מתאים לך"
הגבוה: "תחשוב מה שבראש שלך. תגיד תודה שעוד יש לך ראש ולא
כמו
            ההוא שם שחושב שאם הוא יעמוד על הראש זה יעזור
לו. כל אחד
            נהיה לי פה פתאום בן גוריון."
הממוצע: "מי זה בן גוריון?"
הגבוה: "אחד, אתה לא מכיר. הזקן. אני חושב שלקחו אותו מזמן.
אבל מה
            הביא אותה ברעיון שיווקי מדהים. במקום להתעצבן,
להרביץ, לדפוק
            וללחוץ, פשוט עמד על הראש. הוא היה מישהו מיוחד.
לא כמו היום
            שכל שמנדריק שעומד לו על הראש חושב שהוא בן
גוריון."
הממוצע: "בוא הנה, תגיד, מי הכי רציני כאן? מי מתקתק אותה ?
כמו
            שאומרים"
הגבוה: "אההה זה. תן לי לחשוב... כן בטח, לא צריך לחשוב, אלה
הגרמנים
           שעומדים שם בקצה."
הממוצע: "מה מיוחד בהם? מה, מה הגימיק שלהם?"
הגבוה:   "לא יודע בדיוק. השמועות אומרות שהם הצליחו להרכיב
ביחד 57
            מרכיבים שונים"
הממוצע: "מה אתה אומר? 57? זה המון. כמה אתה יכול?"
הגבוה: "אני בדיוק כמוך ילד, רק יותר גדול. תראה הנה עוד אחד
מתקרב"
הממוצע: "עזוב זה רק ילד, אין מה להתאמץ"
הגבוה: "קטנצ'יק, זה רק מראה כמה אתה לא יודע. רצית ללמוד אז
בבקשה
            תלמד. 50% מהבחירות שלנו נעשות בידי ילדים"
הממוצע: "מה אתה אומר? לא תארתי לעצמי. היי עצור!! אתה!! ראית
את
            המניאק הזה איך נדחף. היה בסוף השורה. תאמין לי
היום זה לא מה
            שהיה פעם. פעם נתנו כבוד. היה רספקט לאנשים. תור
היה תור.
            הגעת ראשון הלכת ראשון. היום כולם ממהרים,
נדחפים, דורכים
            אחד על השני."
הגבוה: "למה אתה קורה פעם?"
הממוצע: "לא יודע, פעם, מקודם"
הגבוה: "יש לך בכלל מושג כמה זמן אנחנו עומדים ככה ומחכים
לאנשים
            שיבואו?"
הממוצע: "כמה? איזה שנתיים או משהו כזה."
הגבוה: "אתה באמת אין לך מושג מהחיים שלך, מה?. חושב שאם אתה
יודע
            להגיד ויטמין C ולויקופן אז אתה מה זה חכם?"
הממוצע: "מספיק כבר עם הפוזות. נמאסת. בסדר! טוב, הבנו שאתה
הכי גדול,
            הכי יפה, הכי חכם והכי קרציה. רד ממני וזהו.
חשבתי שאפשר לדבר
            אתך אבל אתה כל הזמן רק יורד עלי או מראה לי כמה
שאני לא יודע.
            לא אמרתי שאני יודע, בקשתי שתספר לי. ביקשתי או
לא בקשתי. אני
            לא חייב לעמוד כאן ולספוג את ההשפלות שלך. טוב,
נו בסדר, חייב
            לעמוד, אבל מספיק עם זיוני השכל"
הגבוה: "אז מה, בכל זאת יש לך חוט שדרה אההה. אני שמח לראות.
אל
            תתרגש רק עשיתי לך מבחן קבלה קטן. קצת זובור מה
יש? פתאום
            נהיית לי ריגשי? טוב, מכיוון שעברת את המבחן אני
אגלה לך
            שאנחנו עומדים ככה, לא אנחנו עצמנו כמובן, אלה
שקדמו לנו  
            התחילו במאה התשע עשרה. המאה שבעע עשרה אתה
קולט."
הממוצע: "המאה התשע עשרה? מ-ה  א-ת-ה  א-ו-מ-ר!! המאה התשע
עשרה
            יה אללה, פשייו  זה ימבה זמן, לא? תגיד, כמה זה
עכשיו?"
הגבוה: "בחיי שאתה לא יודע כלום. עכשיו זה המאה עשרים ואחת.
זה אפילו
            כתוב לך"
הממוצע: "וואללה, איפה?"
הגבוה: "הנה כאן למטה, על התווית בצד שמאל. העניין שאנחנו
עומדים ככה
            מהמאה התשע עשרה. ככה החליטו אז, אבל אנחנו
קיימים עוד
            הרבה הרבה קודם. מהמאה השבע עשרה אני חושב."
הממוצע: "זה הרבה מהמאה השבע עשרה"
הגבוה: "בטח שזה הרבה. זה כמעט... נו איך אני אסביר לך..."
הממוצע: "עזוב אותך מהשטויות של הזקנים. תגיד חשבתי על זה קצת.
אם
            אנחנו עומדים ככה כל כך הרבה זמן, מה יקרה אם אף
אחד לא
            יבוא"
הגבוה: "יבואו אל תדאג"
הממוצע: "איך אתה יכול להיות בטוח כל כך"
הגבוה: "מכיוון שאני יודע מה שאתה לא יודע. ואם לא תעשה לי
את הפרצוף
            הזה אני אגלה לך. הסיכוי שמישהו יבוא אלינו הוא
97%. זה יותר
            כמעט מכל אחד אחר שנמצא במתחם הזה"
הממוצע: "שטויות במיץ עגבניות"
הגבוה:  "זה לא מנומס לדבר ככה כאן. חוץ מזה אם סחבק אומר לך
אתה
             יכול  להיות בטוח. 97% - בדוק!"
הממוצע: "מה אתה להגיד? טוב, עכשיו אני רגוע. רוצה לשמוע
בדיחה?"
הגבוה:   "נו, ספר. נראה אם תצליח לספר לי אחת שאני לא מכיר"
הממוצע: "אתה מבין קצת אנגלית נכון? כי זו בדיחה באנגלית. זאת
אומרת לא
            כל הבדיחה רק הסוף שלה, אתה יודע, הפונץ' ליין"
הגבוה: "יאללה ספר"
הממוצע: "טוב, אז זה הולך ככה, משפחה של עגבניות חוצה את
הכביש. הם
            הלכו הרבה זמן ברגל והעגבניה הקטנה כבר עייפה
ומשתרכת
            מאחור"
הגבוה: "מאיפה אתה יודע להגיד משתרכת?"
הממוצע: "מה איכפת לאמא שלך מאיפה אני יודע? אתה רוצה לשמוע או
לא?
            אז הקטנה מתעכבת מאחור ומכונית מתקרבת במהירות.
אז האמא
            עגבניה מסתובבת אליה וצועקת לה - come on catch
up . הבנת?
            עגבניה... CATCH UP "
הגבוה: "הבנתי הבנתי, אני יודע אנגלית. חוץ מזה אני מכיר את
הבדיחה הזו.
            בדיחה מקצועית. אבל גם תדע לך שזה לא השם המקורי.
השם
            המקורי הגיע מאסיה או מסין והוא היה Ket-siap
ואז, בכלל עוד לא
            היו בפנים עגבניות, רק דגים."

(עומדים מביטים למטה ושותקים. מתקרב זוג עם ילד בעגלה ונעמדים
מול השניים)

הגבוה: "הו סוף סוף מישהו לקח אותי. להתראות. אני בטח הולך
לרדת על
            איזה המבורגר וצ'יפס. יאללה ביי. תזכור רק שהטריק
הוא לא
            להשפריץ. "
הממוצע: "סלאמת, תעשה חיים, מגיע לך, ואם תראה את נורית זרחי
תמסור
            לה דש ממני"

- סוף תמונה ראשונה -

© כל הזכויות שמורות לרונן



תגידו, אתם השתגעתם? אנחנו לא יודעים מה זה קטשופ? נו, נראה
אתכם.

זה... רוטב עגבניות. סמיך. אדום. שבלעדיו אי אפשר ליהנות
מהמבורגר וצ'יפס. התחלה טובה, אבל נראה אם אתם יודעים מתי
המציאו אותו? אהמממ.... לא ממש. ואיפה המציאו אותו?
אה...מממ... באמריקה? לא ולא. ובכלל, ידעתם שכמה עשרות שנים
הוא הסתובב כאן בכלל בלי עגבניות בפנים?
ומה יש בו חוץ מעגבניות?ואיך מכינים בבית? בואו נתחיל מהתחלה:
קטשופ החל את דרכו ב... סין, כתבלין דגים פיקנטי במאה ה-17.
משם שמו המקורי: Ket-siap. ימאים בריטיים הביאו אותו הביתה,
ובמשך עשרות שנים התערובת עברה שינויים לרוב, כולל תוספות
ואילתורים - מאגוזים ועד לפטריות. רגע, ואיפה העגבניות?
הבריטים הוסיפו את העגבניות לרוטב רק בסוף המאה ה-17, ומאז הפך
הקטשופ לרוטב העגבניות המוכר והאהוב. רוצים להכין בבית! הכנת
קטשופ אינה מסובכת. אמנם בחברת "היינץ" מתגאים בכך שהקטשופ
שלהם מכיל 57 מרכיבים, אבל בעצם חייבים להיות בו רק ארבעה:
עגבניות, חומץ, מלח וסוכר. ותבלינים? תוסיפו איזה שאתם רוצים
ליצירת בלנד עם חותם אישי.