מה יש בך?
את הרי בסך הכול
שישים מטר של פח.
ובכל זאת תראי
מה את עושה,
כל אחד עוזב אותך
עם אותה ההרגשה,
עם עצב וגעגוע
לפני שהוא בכלל יצא.
אולי זה הצוות
שלא נותן ללכת,
מחבק בכל כך הרבה
חום ואהבה,
ונותן הרגשה שאם תלך
לא יהיה מי שיאיר את דרכם.
שתמיד תהיה רצוי
שתמיד תהיה שייך,
אם אתה הולך או נשאר
אם אתה כך או כך.
שמקבל אותך אחד
ומוציא אותך אחר,
אחרי שלוש שנים שאתה הולך
ולפעמים גם יותר.
אולי זו המורשת
שפורשת מעליך רשת,
שמכריחה להמשיך
במסורת מפוארת,
מלפני שלושים שנה
מסורת לא מבוטלת.
אולי זו התקופה,
אולי זה כל הזמן,
שנתנה למענך
כשהיית כאן.
אולי זה כל מה שעברת
ונתת למענה
בהיותך חלק ממנה.
כל המרץ והרצון,
השמחה, הדכדוך,
הכאב, העצב,
הגאווה, החיוך.
אולי זה סתם
פשוט התחברת
לים, לגלים,
ואתה תתגעגע הביתה.
נקשרת לכול.
ועכשיו אתה הולך,
נוטש את המוכר
והולך לטייל.
אבל לעולם יישארו בך
אותם שישים מטר של פח,
שלא יעזבו אותך
שלעולם לא תשכח.

מוקדש בחום לצוות וסגל אח"י נצחון
ובמיוחד
חן פרדוביץ', נשק בכיר אח"י ניצחון, מאי 2005 - ינואר 2008