[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בימבה סגולה
/
געגועים

"טוב. אז ביי"
"ביי..."
היא דמיינה את המפגש בינהם כל כך הרבה פעמים, כל פעם הוסיפה
עוד איזה פרט קטן.

הם נפרדו לפני מספר חודשים. (ליתר דיוק שבעה חודשים ועשרים
ושישה ימים אבל מי סופר?) אחרי קשר של שנתיים וקצת.
הוא זה שהחליט לחתוך.
הם נפגשו ובעיניו היה מבט לא מוכר, זר מרוחק. היא שאלה אם הכל
בסדר ושלחה את ידה ללטף את פניו. אך הוא התרחק מעט וענה שהוא
לא יודע. ולאחר שתיקה קצרה אמר כי הוא חושב שהם צריכים קצת פסק
זמן. אמר משהו על אוויר ועל בחינת רגשות. ומפה היא כבר הפסיקה
לשמוע. הדבר היחיד שהדהד באוזניה היה רעש ההתנפצות של ליבה
שנשבר לאלפי רסיסים קטנים.

היא תכננה בדמיונה את המפגש המקרי בינהם לפרטי פרטים.
כמו איך היא תלבש את החולצה הסגולה עם המחשוף העדין שהוא כל כך
אהב שהיא לובשת.

קצת אחרי הפרידה היא עוד קיוותה שזהו משבר חולף. שמהר מאוד הוא
יתעשת ויבין שטעה. בימים הראשונים היא עוד התקשרה לבדוק מה
שלומו אך לאחר שנענתה בתשובות קצרות וענייניות. ולאחר שראתה כי
היא היחידה שמתקשרת הפסיקה.

היא דמיינה איך הם יפגשו במקרה באמצע הרחוב ואיך היא תתנהג
באדישות. ואיך תספר שאצלה הכל מצוין ושהחיים מחייכים אליה.
והיא תענה תשובות בטוחות ושנונות. ותביט לו ישר לתוך העיניים.
ואז תגיד שהיא הייתה מאוד רוצה להמשיך את השיחה אבל היא חייבת
לזוז חבר שלה מחכה לה.

האמת שמאז הפרידה החיים לא כל כך חייכו אליה. היא ניסתה מאז
לצאת לכמה דייטים (חברות שלה סידרו לה) אבל הכל נראה לה כל כך
שטחי. וכל דייט הסתיים בלחיצת יד ובנשיקה מנומסת על הלחי
ובהבטחה ש"נפגש שוב בקרוב."
האמת גם שהיא לא כל כך המשיכה הלאה. ובאמת שהיא ניסתה בכל
כוחה. (טוב אולי לא בכל הכוח).

היא גם דמיינה תרחיש אחר בראשה. איך היא תלך יד ביד עם חברה
החדש. ולפתע היא תתקל בו. והיא תפלוט "היי" קצר ואולי גם "מה
שלומך?" ואולי גם "היה נחמד לראותך" או שבעצם רק "ביי" ותמשיך
הלאה ותגיד לחבר "שזאת סתם אהבה ישנה שחלפה".

אז נכון היא עדיין נזכרה בו מדי פעם (טוב אוקיי כמה פעמים
ביום)
והיא עדיין זכרה איך הוא מנשק ואת החיוך המרוצה שלו כשהוא צדק
ואת העיניים הרומזות שלו כשהוא חשק בה ואת ההליכה המיוחדת שלו
שגרמה לכך שהיא תזהה אותו מרחוק וזכרה איך הוא אוהב את הנס שלו
על הבוקר (שניים סוכר, כפית וחצי קפה, מים חמים קצת מעל חצי
הכוס ואז חלב. שלא יהיה לא חם ולא קר מדי.) והיא עדיין התגעגעה
לחיבוקים שלו בלילות החורף הקרים (וגם בלילות הקיץ החמים)
ועדיין זכרה את קולו המרגיע. ועדיין חלמה עליו בלילות ולא רצתה
להתעורר כי ידעה שזהו רק חלום.

היא קיוותה בדמיונה שאחרי המפגש המקרי בינהם הוא יתקשר אליה
ויגיד ש"מאז הפגישה הזאת הוא לא מפסיק לחשוב עליה, ושהוא
מתגעגע ואולי כדאי שהם יפגשו פעם לכוס קפה סתם להשלים פערים"  

והיא תענה לו ש"זה מחמיא לה אבל היא לא יכולה יש לה חבר והיא
אוהבת אותו נורא".

מאז הפרידה היא עברה ליד הבית שלו ("כי זה בדיוק היה בדרך
שלה")
והיא קיוותה שאולי הוא בדיוק ירד או בדיוק יעלה. אבל אחרי כמה
ניסיונות כושלים. היא הפסיקה.( היא החליטה שזה קצת פתטי ואולי
גם קצת ילדותי ובכלל היא לא בנאדם אובססיבי ואפילו נראה לה
שהיא התחילה להתגבר עליו.)

אז מה שנשאר לה הם התרחישים בדמיונה, אותם היא דמיינה כל כך
הרבה פעמים. מדי פעם הוסיפה עוד ועוד פרטים. שינתה פה משהו
והוסיפה משהו אחר גם.

אבל לזה היא לא ציפתה.

יום קיץ שרבי. היא התהלכה ברחוב עייפה ומותשת לאחר יום עבודה
ארוך ומייגע, בידיה שקיות כבדות של קניות מהסופר. ראשה כרגיל
נמצא במקום אחר. כשלפתע שמעה קול מוכר "היי". היא הרימה את
ראשה ומולה נעמד (יפה יותר מכפי שהיא זכרה) חברה לשעבר.

"היי" היא גמגמה, בעודה מרגישה כי חום מתפשט בגופה הישר לעבר
פניה.

"מה שלומך?" הוא שאל.

"אני בסדר, חיה, שורדת".
(שורדת?? מה קרה להכל מצוין? החיים יפים?)

"מה איתך?".

"אצלי הכל אחלה" הוא חייך.

"יופי אני שמחה לשמוע".
(כן... מאושרת עד עמקי נשמתי)

"אז מה חדש חוץ מזה?"

"הכל אותו דבר"
(מה קורה איתך?? מה קרה לרעיון החבר החדש?)

"עדיין עובדת באותו המקום?"

"כן, טוב לי שם בינתיים"
(שקרנית! הוא יודע את האמת שאת לא עוזבת רק מהפחד להמשיך
הלאה.)

"מה חדש אצלך?"

"חזרתי לפני חודש וחצי מטיול ארוך בהודו ובתאילנד"

(אני לא מאמינה...הטיול שתכננו שנעשה ביחד)

"ועכשיו אני מתחיל ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה"

(התואר שהוא דיבר עליו כל כך הרבה...)

לאחר שאלות הפתיחה הבנאליות, הם השתתקו.

ונדמה לה לרגע כי זיהתה במבטו את המבט המוכר.
מבט של געגוע. היא נזכרה איך אהבה את עיניו הכחולות
איך יכלה לשקוע אל תוך עיניו המהפנטות.
ולשכוח מהכל פשוט להעלם.

"מאמי אתה בא?"

קול לא מוכר קטע את זיכרונותיה.

בחורה גבוהה ובלונדינית נעמדה ליד אוטו והתקרבה לכיוונם.

"כן, דובונית שלי"

(הוא היה קורא לי ככה...)

"יאללה מאמי אנחנו צריכים לזוז קבענו עם ההורים שלי בארבע"

(עם ההורים שלה?? כמה זמן הם כבר ביחד?)

"היי" היא אמרה.

"היי" היא השיבה בקרירות.

"תכירו, עדי רותם, רותם עדי".

"נעים מאוד" היא אמרה.

"זאת עדי שסיפרתי לך עליה" הוא אמר לה.

(מה הוא כבר סיפר??)

"הא! עדי הזאת." היא חייכה.

(מה זאת אומרת עדי הזאת? כמה עוד עדי היו? מה את מחייכת
לעזאזל??)

"טוב מאמי מחכה לנו נסיעה ארוכה" היא אמרה לו.

"כן צודקת." הוא השיב.

"אנחנו צריכים לזוז, אנחנו נוסעים לארוחה אצל ההורים של רותם"

(כן הבנתי את זה כבר...)

"אוקיי"
( (מה עוד יכולתי להגיד?)

"טוב אז ביי". הוא אמר.

"ביי". השיבה.


הם התקדמו לעבר המכונית.

היא נשארה לעמוד במקום מספר שניות. (הרגישה קצת סחרחורת, אולי
כי אור השמש גרם לה קצת לדמוע...)

ונדמה לה לרגע שהיא שמעה אותו אומר "שזאת סתם אהבה ישנה
שחלפה".

אבל אולי היא בעצם רק דמיינה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכלב נובח,
החתול מיילל,
החמור נוער,
הפרה גועה,
הזבוב מזמזם
ואני? קופץ.


צרצר


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/5/08 17:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בימבה סגולה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה