השמיים נשפכים לים
הים נשפך לשמיים
השמש נשפכת לים
נמלה קטנה
מזדרזת
הצל גם זריז
שדה זרוע
רגבים לחים
אישה הרה
שמש כחלמון לוהט
שנקרש,
ניתק היום
רוחות הומות
כלבים נובחים
ליל שרב
עלווה משתרכת לאדמה
פרחים לבנים
זקן פוסע שפוף
ניחוח רוזמרין וזעתר
גליל, גליל
גללי עיזים
האפונה יודעת
מבלי לדעת
לגדל אפונים
ערב יורד
שבלול מתכנס
תריסים מוגפים
בהייקו יש ניסיון להעביר חוויה, חווית הצצה מלאת השראה אל
נבכי "המציאות העליונה". מתלמד המטפח את רוחניותו עשוי לחוות
בקריאת או בכתיבת הייקו חוויה ישירה של המציאות הקוסמית, אפילו
לרגע נצחי אחד. אך גם אם לא יקרה הדבר, הרי בהיותו מודע באורח
אינטואיטיבי עדיין תבזיק בו תובנת המציאות הקוסמית וכן תבזיק
בו הבנת חדירתם ההדדית, זה לתוך זה, של הדברים ביקום.
קנת' יאסודה, מחוקרי השירה היפנית מאפיין חוויה זו כך:
"כאשר אדם רואה למשל, שקיעה מרהיבה או פרחים יפים, הוא לעיתים,
כה רווי אושר שהוא פשוט עומד דומם. מצב נפשי זה ניתן לכנות מצב
של "אהה!", שכן כל מה שהמתבונן יכול להביע הוא קריאת התפעלות
שאורכה כאורך נשימה אחת "אהה!" המראה סוחף אותו עד כדי כך שהוא
מודע רק לצורות, לצבעים, לצלילים.
הופמן, יואל, לאן נעלמו הקולות? |
