שוב זה קרה לי. תפסת אותי לא מוכן ואני חושב שזה לא הוגן אבל
חוץ מלקטר על זה אין לי מה לעשות בעניין. לכן אני יושב כאן
ופורק תסכולים על המקלדת באמצע הלילה במקום להיות מקופל בתוך
הפוך שלי ולחלום חלומות טובים.
מאיפה צצת לעזאזל? עד תחילת השנה הזו לא ידעתי בכלל שאת
קיימת.
נכון. היו לי איתך כבר כמה מפגשים מקריים בעבר, אבל תמיד ארזת
את הפקלאות באמצע הלילה וחמקת לך חרישית דרך חור המנעול מבלי
להשאיר סימן.
בבוקר, יכולתי רק לנסות ולהיזכר בניחוח המתוק שהשארת על הכרית
לידי.
לא הצלחתי לשכוח אותך. באמת שניסיתי. אבל אחרי מספיק ניסיונות
כושלים מבינים שהדרך אל האושר עוברת דרכך. אז החלטתי לצאת
ולחפש אותך.
הכנסתי את עצמי לבקבוק והשלכתי אותו לים, בציפייה לנס שיביא
אותי אלייך.
הגלים הבוגדניים טלטלו אותי ללא הפסקה למעלה ולמטה, מאיימים
לנפץ את הזכוכית על סלעי השונית הרבים שבדרך ולעתים אף איימו
להטביע אותי חי. אני לא זוכר כמה זמן עבר. אולי היו אלה ימים,
שבועות או חודשים. זה באמת לא משנה. לא יכולתי לעצור.
נשטפתי לחוף. החול נתמלא בשברי הבקבוק שהחזירו את אורו המרצד
של הירח באלפי רסיסים של זכוכית ירוקה. פסעתי לאט בין השברים,
עדיין דולק אחרייך.
הרוח נשאה עימה את צחוקך, הזכירה לי את המרחק שהולך ומצטמצם
בינינו והציתה בי שביב של תקווה שהעלה חיוך על שפתיי. הגברתי
את הקצב.
הרוח ניגנה לי את דילן בעת שנחשפה מולי שורה של פסגות וצוקים
משוננים. פריטה נוספת על מיתרי הגיטרה גרמה לחול לסגת חזרה אל
קו המים ודשא החל לצמוח במקומו.
התקדמתי לאט אל תחתית הפסגה והתחלתי לטפס בזהירות כשאני מרגיש
את כל שריריי נדרכים בעת שעברתי מקטע ועוד מקטע בדרכי לראש
הצוק.
נשרים שחלפו על פניי לחשו לי כי את קרובה ודחפו אותי אל מעבר
לקצה היכולת.
עובר בין נקודות אחיזה שונות בסלע התקרבתי לפסגה, יודע שאת שם.
בשארית כוחותיי הרמתי את עצמי אל קצה הצוק ושם, על מדף הסלע
האחרון, מתנשף באפיסת כוחות מוחלטת - ראיתי אותך.
ואת ראית אותי.
התקדמת לעברי מחייכת והושטת לי את ידך, אחזתי בך בעדינות
ומשכתי אותך אליי כשאת מתמסרת באופן מוחלט לחיבוק שלי. העולם
עצר והפך פתאום להגיוני, מצאנו את עצמנו שוכבים על הגב ובוהים
בכוכבים שחייכו אלינו, חייכנו חזרה.
'התגעגעתי אלייך' לחשתי באזנך ונישקתי אותך לאט.
נישקת חזרה, אימצת אותי ועטפת אותי בקסם שלך.
אני נסחף במחשבות עלייך, שוקע בך וחולם את כל כולך.
אהבה - אני שלך.