החלטתי, היום אני אומרת לו! יהיה מה שיהיה, אני לא יכולה
להמשיך כך כאילו כלום, אני אוהבת אותו יותר מידיד, ולא כמו אח.
אני רוצה אותו כמאהב! כאהוב! אני רוצה אותו שיהיה אבי הילדים
שלי, והיום הכל יוצא החוצה, כל הקלפים יונחו על השולחן ולא
יהיו יותר סודות. עדיף שלא יהיה כלום בנינו מאשר יהיה מה  שיש
בנינו עכשיו. אבל מה אם הוא באמת לא ירצה? אני באמת אהיה
מסוגלת לא לראות אותו יותר, לא לשמוע את קולו יותר? לא!
החלטתי, ואני לא נסוגה מהחלטות שלי, יהיה מה שיהיה.
אנחנו מכירים כבר שנתיים, ושנה וחצי אני מסתובבת עם מסכה לידו,
והמסכה הזאת תרד היום!




הכרנו לפני שנה במכללה. נדב ואני, נדב הוא בחור גבוה יחסית, עם
מבנה גוף ממוצע, לא שמן ולא רזה עם כתפיים קצת רחבות, שער חום
בהיר חלק ועיניים חומות. אני הייתי שנה ראשונה והוא היה שנה
שנייה. אני הייתי סטודנטית  לפרסום ועיצוב פנים הוא סטודנט
למנהל עסקים ותקשורת. התחברנו כמעט מיד. היה לנו קורס משותף,
שנינו לא הבנו איך הוא מתקשר לאחד מהנושאים של אף אחד מאתנו,
אך לא הייתה לנו ברירה אלא לעבור אותו בשביל התואר.
הקורס היה כל כך משעמם, והמרצה עוד יותר, שכל אחד מאתנו, לחוד,
כל פעם הפריע למרצה עם איזו הערה או הלצה, ואט אט התחברנו
והתחלנו להפריע לו ביחד, אח"כ התיישבנו קבוע זה ליד זו
בשעורים, בילינו חלק מן ההפסקות, ואח"כ זה הפך לרוב ההפסקות,
עברנו לדיבורים סתם מחוץ ללימודים, התחלנו ללמוד ביחד כי הבנו
שלחוד, עם החומר המשעמם הזה אף אחד לא יעבור את הקורס, התחלנו
להתקרב עוד יותר ולצאת לפעמים, אבל הכל היה תמיד בגדר ידידים.
הייתה לו חברה שבזמנו הם חגגו שנה ביחד, וכל הזמן שהוא היה
איתה מעולם לא ראיתי אותו מנסה להתחיל עם מישהי אחרת. הוא מסוג
הגברים שמדברים הרבה בלי לעשות כלום, הוא מסוג הגברים שלעולם
לא יבגדו בנשים שלהם, אלא אם כן יסממו אותם. אבל הוא ידע
להצחיק, חוץ מהמראה שלו, והמוח החריף שלו, הוא ידע להצחיק אותי
כמו שלא הרבה הצליחו.
לעומתו אני לא סבלתי את החברה שלו, היא הייתה מסוג הבנות
הביצ'יות שתופסות את הגבר שלהן ונועצות בו את הטלפיים שלהן, לא
מרפות ועושות מהגבר הכי חזק והכי נשמה לסמרטוט ריצפה. כל הזמן
ביקשה שיקנה, יעשה, יביא לה, וכל הזמן איחרה לפגישות שלהם, אבל
אם הוא היה מאחר לה בכמה דקות היא הייתה עושה לו את המוות על
זה שהיא הייתה צריכה לחכות לו. היא מסוג הבנות שצריכות להלביש
את הגבר שלהן וכמו שהן לא יוצאות מהבית בלי איפור אפילו
למכולת, גם לו אסור היה לצאת מהבית עם גופייה וכפכפים. לפעמים
התחשק לי להרביץ לה על היחס שלה אליו אבל לפעמים התחשק לי
לטלטל אותו, שיבין מה היא עושה לו ושלא יסכים לזה, שיעזוב
אותה, שיש אלפי בנות שמתאימות לו הרבה יותר והן הרבה יותר
טובות מהזונה הזו אבל בגלל שראיתי לאיזה גבר הוא יכול להפוך
בגלל בחרה, לא פיתחתי אליו רגשות של מעבר לידיד.
אבל אז, אחרי חצי שנה של חברות בנינו ושנה וחצי חברות איתה,
הוא התקשר אליי ערב אחד ואמר שהוא צריך לדבר איתי דחוף. הוא
היה מאוד רציני, והרגשתי רעד מוזר בקול שלו. הייתי מוכנה תוך
10 דקות והוא בא לאסוף אותי. כשנכנסתי למכונית והבטתי בו
הבחנתי שהעיניים שלו נפחות ומעט אדומות. התחלתי קצת להילחץ,
מעולם לא ראיתי גבר במצב כזה.
"נדב, מה קרה?"  
הוא התניע את הרכב: "אני כבר אספר לך. אני רק רוצה לעצור ולשבת
באיזשהו מקום לפני שאני מתחיל." והוא הסיע אותנו לאיזה בית קפה
שקט ונחמד, התיישבנו ורק לאחר שנתנו למלצרית את הזמנותינו, הוא
התחיל לדבר: "סיוון בוגדת בי."  
נדהמתי: "על מה אתה מדבר?"
הוא הנהן בראשו: "יותר נכון בגדה בי."  
לקח לי שנייה, שתיים להתעשת: "אתה רוצה להגיד לי שאחרי הכל,
היא זאת שבוגדת בך?" עניתי בכעס, נדב לא הבין למה התכוונתי
והמשכתי: "אתה עשית לה, הבאת לה, הורדת את הירח למענה, ונתת לה
את כל חייך, בתמורה לכלום והיא זו שבוגדת בך?" עצרתי כשהמלצרית
הגישה לנו את הקפה שלנו, והמשכתי כשהיא התרחקה מהשולחן שלנו:
"איך אתה יודע?"
נדב לגם מהקפה שלו: "תפסתי אותה על חם."
פתחתי זוג עיניים: "איך, איפה, עם מי?" יריתי שאלות. והוא
התחיל לספר לי הכל: "בדירה שלה, רציתי להפתיע אותה סתם כך, אז
הלכתי לדירה שלה כשהיא עדיין הייתה בלימודים, סידרתי את הדירה
עם נרות, הכנתי יין קר, ושמתי מוזיקה יפה. ובעודי מחכה לה על
המיטה כמעט עירום כולי, שמעתי אותה נכנסת, אבל לא שמעתי כלום,
ואז כשהיא נכנסה לחדר שינה, היא לא יכלה לראות אותי כי היא
הייתה עסוקה בלהתנשק עם מישהו ולהוריד ממנו את הבגדים."  
נשארתי עם פה פתוח: "אתה לא רציני." הוא הנהן בראשו, ועיניו
החלו להבריק אבל ראו שהוא עוצר את עצמו מלבכות לידי.  התעשתי,
ושינתי גישה: "אתה צריך לחגוג, לשמוח, תחזור אחרי 'ברוך אתה ה'
ששחררת אותי מעונשה של זו."
"די מירב." הוא התעצבן מעט.
"למה די?" התעצבנתי בחזרה. הרמתי את ידי, והמלצרית ניגשה אליי
"אנחנו רוצים סופלה שוקולד, ותעשי טובה תשימי בפנים איזה
זיקוק. אנחנו חוגגים." הזמנתי ממנה והחזרתי את עיניי עם חיוך
אל נדב, המלצרית הייתה בהלם, וידעתי שאנחנו לא נראים כמו שניים
שחוגגים משהו ואפילו רחוקים מזה, אבל ניסיתי לסמן לה עם
העיניים לעבר נדב, והיה נראה שהיא הבינה, ברגע שהיא הביטה בו.
לאחר שהיא הלכה לטפל בהזמנה שלנו, פנה אליי נדב: "למה עשית את
זה?"
עניתי לו: "אמרתי לך, אנחנו חוגגים"  
נדב התעצבן עוד יותר: "חוגגים מה? את זה שקירננו אותי?"  
"לא! את זה שסוף סוף נפתחו לך העיניים, כולם יודעו תמיד איזו
זונה סיוון, יש כאלה שניסו אפילו להגיד לך את זה, אבל אתה לא
רצית לשמוע. ועכשיו הגיע הזמן שתפתח את העיניים, היא תמיד
שיחקה בך, עשתה ממך סמרטוט ואתה בכלל לא ראית את זה או שיותר
גרוע לא היה איכפת לך, כולם ראו את זה חוץ ממך. ולא מגיע לך
אחת כזאת, וזה הכל. בגלל זה צריך לחגוג." בדיוק כשסיימתי את
הנאום שלי, המלצרית הגיעה עם הסופלה  והזיקוק, וסוף סוף מתחילת
הערב יכולתי לראות, ניצוץ גם בשפתיו של נדב, ראיתי איזה הבזק
של חיוך, והגיע הזמן לשאול את השאלה שרציתי לשאול כל הערב:
"אבל למה התקשרת אליי? למה לא התקשרת לאחד מהחברים הגברים
שלך?"
נדב הביט בי: "כי חשבתי שאת תגיבי אחרת, את הבת היחידה שאני
סומך עליה שלא תנסה להתחיל איתי כמו איזה נשר שעט על הפגר, אבל
מצד שני גם חשבתי שתהיי עדינה איתי, אבל אמרת בדיוק את מה שהם
היו אומרים."
חייכתי: "אז אתה מתחרט שהתקשרת אליי?"  
הוא הניד בראשו: "לא. את צודקת, כולכם צודקים. אני אידיוט
מושלם, שכנראה קיבל את מה שמגיע לו."  הנחתי את ידי על ידו:
"אתה לא אידיוט, אתה פשוט אדם טוב שנוטה להאמין לאנשים שיגידו
לך הכל בפנים, ואתה צריך להבין שלא כל האנשים כאלו, ויותר מזה,
מה שבטוח לא קיבלת מה שמגיע לך. לא מגיע לך דבר כזה. אם כבר
היה מגיע לה שאתה תבגוד בה ולא היא בך. אבל תסתכל על זה כך, אם
לא היית תופס אותה, היא הייתה ממשיכה להיות איתך כאילו כלום לא
קרה והיא לא הייתה אפילו אומרת חצי מילה על מה שהיא עשתה, ואתה
היית ממשיך לחיות תחת הטלפיים שלה, עד שבאמת היית תופס אותה על
חם וזה היה יותר קשה ככל שהזמן עובר, אז עדיף עכשיו מאשר אף
פעם לא. וחוץ מזה לפחות יש לנו את התרופה הכי טובה במצבים
כאלו."
נדב הניד את ראשו בתהייה: "מה זה?"
הרמתי מזלג עמוס בסופלה נוטף שוקולד חם, והגשתי לו לפה: "זה!
אין דבר יותר טוב בפרידות כואבות מאשר שוקולד, ועדיף כמה
שיותר." חייכתי אליו, והוא חייך אליי מנסה להסתיר את השוקולד
שמסתובב לו בפה. לאחר שבלע אמר: את רואה ידעתי שעדיף להתקשר
אלייך מאשר אל מישהו מהחברים 'הגברים' שלי."
בלעתי את חתיכת הסופלה שלעסתי: "למה?"
והוא ענה לי בעיניים טובות: "כי החברים שלי בוודאי היו לוקחים
אותי לבירה ואיזה מועדון חשפנות, והדבר האחרון שאני צריך עכשיו
זה לראות איזה אישה מתפשטת."
צחקתי: "אין שום דבר רע באישה מתפשטת, רק היא צריכה לדעת לעשות
את זה בזמן ובמקום הנכון, ולוודא שזה לא יפגע באף אחד. וזה
ההבדל בין אישה טובה לזונה!" עברו כמה שניות של שתיקה ולעיסת
סופלה, והייתי סקרנית מידי: "תגיד אז מה עשית להם, כשתפסת
אותם?"
נדב לגם מהקפה: "למי?" "לזונה ולג'יגולו." הוא צחק ואז הרצין:
"שום דבר."
הייתי בשוק: "מה שום דבר? לא הרבצת לו, או לפחות לה?"
הוא הניד בראשו
"אני לא מאמינה, אם אני הייתי תופסת חבר שלי על חם, הם לא היו
שוכחים אותי לעולם."
נדב לקח חתיכה מהסופלה: "זה לא היה עוזר לי או משפר את הרגשתי,
אז בשביל מה?"
הסתכלתי עליו לשנייה: "תאמין לי שזה היה משפר את הרגשתך, לפחות
קצת."  
הוא חייך חיוך רך: "אולי למספר דקות, אבל הסכין עדיין הייתה
נעוצה בגבי וליבי, כמו שעכשיו. אז בסופו של דבר הייתי מגיע
למסקנה שזה לא נתן לי כלום ולא עזר לי בכלום."
זה הדהים אותי, הטוב לב שלו, משכתי בכתפי ולא המשכתי, הוא לא
היה צריך את זה, את מה הוא היה צריך או היה כדאי לו לעשות, ולי
לא היה כוח להמשיך לדבר על זה. אלו החיים שלו ושיעשה בהם מה
שהוא רוצה, אני רק יכולה להכין את רשת הביטחון שייפול לתוכה.
שינינו נושא והתחלנו לדבר על הכל. סיפרתי לו על החברים
הרציניים הקודמים שלי, ירון ואוהד, את הכאבים שהם עשו או שאני
עשיתי להם, הוא סיפר לי על אהבות קודמות שלו. דיברנו על הילדות
שלנו. ורק אחרי ששמנו לב שהמלצרית מנסה לרמוז לנו כמה זמן
אנחנו יושבים שם ואם אנחנו לא רוצים כבר ללכת, גם שמנו לב לכל
מה שהזמנו, מאז הסופלה והקפה הספקנו כל אחד מאתנו להזמין עוד
כמה משקאות. הוא של בירה אני של טקילה. יצאנו עם נזק כספי כמעט
של 400 שקל. התלבטנו אם להיכנס למכונית או להזמין מונית, בסופו
של דבר נכנסנו למכונית ונסענו אליי, כל הדרך הוא נהג על 30
קמ"ש בכדי להצליח לשים לב לכביש. כשהגענו לדירה שלי, לא רציתי
שהוא ינהג לבד הביתה, והצעתי לו שיקרוס על הספה אצלי, בהתחלה
הוא סירב אבל לא הייתי צריכה הרבה בשביל לשכנע אותו להישאר, גם
לו זה היה נראה הרבה יותר הגיוני ובטוח. עלינו אליי, הוא נחת
על הספה, ואני הלכתי לשירותים, כשחזרתי הוא כבר היה עמוק
בחלומות, הורדתי לו את נעליים והגרביים, התלבטתי אם להוריד לו
גם את הבגדים ולהשאיר אותו עם תחתונים, שיהיה לו יותר נוח
לישון, בסוף החלטתי שכן, הבאתי שמיכה, כיסיתי אותו, עשיתי
מקלחת קצרה ונכנסתי גם אני למיטה.
בבוקר קמתי עם כאב ראש לא נורמלי, אבל לא היה לי ברירה אלא
ללכת לעבודה. קמתי והדלקתי את הקומקום, והלכתי למקלחת להתחיל
להסתדר. נדב התעורר מהרעש של הקומקום. לקח לו כמה שניות להבין
איפה הוא. הוא הביט ימינה וראה את הבגדים שלו על הכורסא לידו.
הוא הביט אל מתחת לשמיכה וראה שהוא רק עם תחתונים, לקח לו עוד
כמה דקות להגיב. ואני בדיוק יצאתי מהשירותים לכבות את הקומקום,
כששמתי לב שהוא התעורר. "בוקר טוב ישנוני. אתה צריך לקום, יש
לך שיעור עוד מעט, לא?"
הוא הנהן בראשו: "אבל לא נראה לי שאני אלך. אין לי את הכוח או
את הרצון, לא יקרה כלום אם אני אחסיר יום אחד."  
משכתי בכתפי והלכתי למטבח כשאני זורקת לעברו: "אתה רוצה קפה?"

"כן, תודה." הוא שתק לרגע והמשיך: "תגידי מירב, אני מצטער שאני
שואל אבל..."
בדיוק חזרתי מהמטבח: "אבל מה? איך אתה שותה את הקפה?"
נדב: "חזק, עם 3 סוכר." חייכתי והלכתי חזרה למטבח.
הוא התיישב משפשף את פניו עם ידיו מנסה להתעורר: "תגידי, קרה
בנינו משהו בלילה?"
הוצאתי את ראשי מהמטבח: "מה אתה רוצה להגיד לי שאתה לא זוכר את
מה שעשינו על הספה הזאת?" פניו ממש הקשיחו, והוא לא ידע איך
להגיב. נהניתי מהמשחק בו: "אתה רוצה להגיד שלא שמת לב מהשקע
בספה, זה מהלילה, ממה שעשית לי. לא ידעתי שאתה יכול להיות כזאת
חיה רעה." הגעתי אליו עם הקפה, עמדתי מולו,
"את רצינית..., כלומר, את ואני..., בלילה" הוא החל לגמגם
מילים.
התחלתי לצחוק: "תירגע!" הושטתי לו את הקפה, והמשכתי: "לא קרה
כלום, אני סתם משחקת בך, נרדמת לפני שהספקתי להגיד ג'ק
רובינסון."
הוא שלף אנחת רווחה ולקח את הקפה.
"עכשיו העלבת אותי, אתה רוצה להגיד לי שסקס איתי גורם לך לכזה
לחץ? מה, זה כזה מזוויע לחשוב על סקס איתי?"
נדב: "אולי תפסיקי להגיד 'סקס איתך'? ואת יודעת שלא, רק שהחיים
שלי מספיק מסובכים כרגע, ואני לא צריך לעשות שום דבר להוסיף
לזה במיוחד לא משהו שיכול לגרום לזה שאני אאבד אותך, את נהיית
יותר מידי חשובה לי מכדי שאני אסכן את זה, במיוחד אחרי איך
שעזרת לי אתמול."
צחקתי: "תירגע אני ממשיכה לשחק בך, וחוץ מזה אתה לא תעמוד בסקס
איתי, אתה לא ברמה שלי." וחייכתי אליו חיוך רחב.  
"מה את אומרת? 'שמעת על מים שקטים חודרים עמוק'..." הנהנתי
בראשי והוא המשיך "...אז במקרה הזה הוא באמת חודר עמוק." חייך
אליי ושתק שנייה בשביל לראות תגובה והמשיך: "אז מה קרה לבגדים
שלי?"  
לגמתי מהקפה שלי: "רציתי שיהיה לך יותר נוח אז הפשטתי אותך,
אני לא יכולה להגיד שלא נהניתי. אבל אל תדאג מותק, לא ניצלתי
אותך מינית בזמן שישנת. אני לא צריכה לעשות את זה. בקרוב אתה
תבוא אליי לבד לבקש."
"באמת? נראה מי יבוא קודם אל מי לבקש!"
צחקתי, "טוב אני חייבת ללכת להתלבש. בניגוד אליך, אני לא
עצלנית ואין לי שום סיבה טובה שאני יכולה להסתלבט בגללה. אם
אתה רוצה, אתה יכול להישאר כאן."
"את בטוחה שזה לא מפריע?"
"זה בסדר" הלכתי למזנון שנמצא ליד הכניסה לדירה, והוצאתי מתוך
מגירה מפתח נוסף. והבאתי לו. "קח. אתה יכול להיות פה כמה שאתה
רוצה, זה מפתח נוסף שיש לי במקרה כי היה מבצע בחנות ששכפלתי את
המפתח בשביל אימא שלי, ועשו לי עוד אחד. אם אתה מחליט ללכת
לפני שאני חוזרת, אז פשוט תנעל."
"תודה ממש לא בא לי ללכת לדירה ולהיתקל בסיוון. היא בטח תחכה
לי או תנסה להשיג אותי בדירה במיוחד ומאחר ואני לא עונה לשיחות
שלה.  אני פשוט עדיין לא מוכן להתמודד איתה."
חייכתי אליו ולא עניתי, התחלתי ללכת לכיוון החדר, להתכונן
לעבודה, "אה, ולא כדאי לך לנסות לרוקן לי את הדירה, אני יודעת
איפה אתה גר."
הוא חייך, "מיטל, שוב תודה, באמת, אין לך מושג כמה שאני מעריך
את זה."
כשיצאתי מהחדר, מוכנה לצאת לעבודה, הגעתי לסלון, והוא בשנית,
שקע בשינה עמוקה. נהניתי לדאוג לו, זה היה כמו לדאוג לאח גדול
שבצרה. בהיתי בו במשך כמה שניות. התאפסתי ויצאתי לעבודה.  
-

כל זה קרה לפני שנה וחצי, ומאז אותו יום כמעט ולא נפרדנו אבל
בתור ידידים.כל דבר מרגש ומדהים, עצוב וטראגי, מפחיד ומבעית
סיפרנו אחד לשנייה, כל החלטה מהקטנה ביותר כמו איזו בגד ללבוש
לדייט, ועד להחלטה הרת גורל כמו פתיחת עסק עצמאי התייעצנו אחד
בשנייה.
בהתחלה באמת התייחסתי אליו בתור ידיד, והרגשות לא היו כל כך
מורגשים, אבל לאט, לאט כל הרגשות האלו התעצמו וגדלו, והיום הם
יתפוצצו, אני לא מסוגלת.




תכננתי הכל, הכנתי לעצמי תסריט בראש, והטקסט שלי היה מוכן
מראש. עכשיו רק נותר להתחיל בהצגה! התקשרתי אליו, לפני שהוא
ענה עשיתי לעצמי כמה תרגילי נשימה, להרגיע את עצמי ולנסות לא
להסגיר את עצמי ואת כוונותיי מראש. "הלו!" הוא ענה. בהתחלה לא
עניתי "הלו, יש שם מישהו?" הוא שאלה בפעם השנייה.. לקח  לי עוד
שנייה ולפני שינתק מיהרתי להתאפס על עצמי ולענות: "היי, מה
קורה?"  "אה, זו את. למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות?" "לא
כלום! הנשימות לא עזרו, הקול שלי היה חלש, כמעט כמו לחישה וגם
רעד במקצת. והוא הבחין בזה. "מירב, הכל בסדר? את לא נשמעת 'מי
יודע מה'"  
"תגיד בא לך לעשות משהו הערב, לא בא  לי להיות לבד". אומנם היה
לי תסריט אחר לגמרי לשיחה הזאת, אבל לעזאזל, החיים לא מתנהלים
עפ"י החזקת קלפים טובים, אלא עפ"י משחק טוב באלה שיש לך, ואם
אלה הקלפים שניתנו לי אני צריכה להשתמש בהם לטובתי.  
"אין בעיה, מה את רוצה לעשות?"  
"לא ממש בא לי לצאת,  משהו שקט."  
"את רוצה אולי לבוא אליי?"
"אין לי כוח לגיא, לא  בא לי איזה נודניק שינדנד."  
"גיא לא פה היום, הוא נסע עם קטיה לסופשבוע. הוא לא יהיה פה עד
יום ראשון." ידעתי את זה, גיא סיפר לי כשהייתי אצלם בדירה לפני
כמה ימים, אבל החלטתי שלא כדאי שנדב ידע את זה:  "אז מה דעתך
שאני אביא איזה סרט או שניים, נעשה ערב סרטים?"
" אין בעיה מותק, מה שתרצי, את בטוחה שאת לא רוצה להגיד לי מה
קרה?" כמה שהוא מתוק איך שהוא דואג לי,  
"אולי בערב, עכשיו לא ממש בא לי לדבר."  
"טוב נשמה, אז תבואי מתי שאת רוצה, אני אחכה לך."
"תודה נדב."
"אין בעד מה. בי."  
"ביי."  
טוב זה נגמר, ועכשיו התחיל החלק השני בתוכנית, להחליט מה
ללבוש, ואיזה סרטים להביא.  הרגשתי שאני יוצאת למבצע צבאי, אבל
ידעתי שברגע שאני אספר לו את מה שאני מרגישה, ומה שאני רוצה
שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה, וזה דבר שישנה את חיי שנינו
זה בטוח, לא משנה מה יהיו התוצאות אשר יהיו.

קפצתי לחנות השכרת סרטים, חשבתי, ובחנתי אולי עשרות סרטים
שכדאי לי להביא ושאולי יעזרו לי להעביר את המסר מבלי שאני
אצטרך לדבר... לקחתי שני סרטים, האחד: "9.5 שבועות של שכרון
חושים" והשני: "האמת שמתחת לפני השטח" האחד סרט סקסי לעורר
חושים, והשני סרט מאין אימה ומתח בשביל לקרב את החושים. בדרך
עצרתי בחנות משקאות וקניתי יין אדום חצי מתוק וכמה בקבוקי
בירה. חזרתי הביתה, הכנסתי את בקבוק היין ובירה למקרר, והמשכתי
אל ארון הבגדים, עמדתי מולו בערך רבע שעה עד שהחלטתי מה ללבוש.
התלבטתי אם ללבוש בגדים מפתים או להפך ללבוש בגדים נוחים
ונינוחים, לא להסגיר דברים על ההתחלה. בסוף החלטתי ללכת על
האפשרות השנייה, בחרתי ג'ינס פשוט וגופייה לבנה עם מחשוף אך לא
גדול מדי, זה היה ערב קיץ חם לכן לא תכננתי ללבוש משהו חם
מידי, ואם במקרה יהיה לי קר תמיד אני יכולה לבקש ממנו לחבק
אותי. לקחתי חזייה שמעצבת את החזה יפה, ותחתון נמוך. אומנם
חשבתי לעצמי שאני מתעסקת בקטנות, וקרוב לוודאי שהוא לא יראה
אותם, אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, תמיד אפשר לקוות וכדאי
להיות מוכנים לכל תרחיש שעלול להתפתח.  נכנסתי למקלחת, הורדתי
שערות מכל מקום אפשרי בגוף מהרגליים והידיים, ועד לחלקים
האינטימיים בגוף. יצאתי מהמקלחת, כמובן לא שכחתי קרם גוף,
ובושם. נכנסתי לתחתון והג'ינס, אחר כך סגרתי את החזייה ועיצבתי
לתוכה את החזה, לבשתי את הגופייה, ושמתי איפור עדין, ניסתי
עיצוב של כמה תסרוקות: פזור עם סרט בשיער, פזור בלי כלום,
אסוף קוקו מתוח, אסוף עם צמה. בסוף החלטתי פזור בלי כלום,
פשוט, כמו הבגדים. להשלמה אחרונה נעלתי מגפיים חומות עם עקב לא
גבוה. השעה הייתה כבר 9 בערב. הכנסתי לשקית את בקבוק היין
והבירה, את שני הסרטים. הבטתי פעם אחרונה במראה, ויצאתי לקרב,
אל נדב.


הגעתי לדירה של נדב בתשע וחצי וצלצלתי בפעמון, מבפנים נשמעה
צעקה: "תכנסי, הדלת פתוחה." כשנכנסתי הוא הוסיף: "אני כבר בא.
אני רק מסיים להתלבש."
"טוב" עניתי בחזרה ונכנסתי למטבח הוצאתי שקית של פופקורן
והכנסתי למיקרוגל. לקחתי שתי כוסות ופותחן של בקבוק יין ושל
בירות. לקחתי את הכל לסלון והנחתי על שולחן מול הטלביזיה את
הכוסות הוצאתי מהשקית את הבקבוקים ואת הסרטים. פתחתי את בקבוק
היין ומזגתי לשתי הכוסות. בדיוק המיקרו צפצף שהוא סיים, לקחתי
כוס יין אחת איתי למטבח. הנחתי על את הכוס על השיש הוצאתי
קערה, הוצאתי את הפופקורן מהמיקרו ושפכתי אותו לתוך הקערה ואת
השקית זרקתי לפח. כל אותו הזמן שיננתי לעצמי תרחישים, שעלולים
להתפתח ואיך עליי להגיב להם. הוא ירצה אותי ואז נעשה סקס מדהים
על הספה, על הרצפה, במיטה בחדר שלו, או שאולי הוא לא ירצה ואז
או שנגיד יפה שלום ובהצלחה בחיים, או שאולי נמשיך בפשטות מאותו
מקום לחזור להיות ידידים, אבל אני יודעת שאני לא אהיה מסוגלת
להיות ידידה שלו כשהוא יודע את האמת ולא רוצה להיות איתי. אלף
מחשבות התרוצצו לי במוח.  
לקחתי את הקערה ואת הכוס ויצאתי מהמטבח, בדיוק נדב יצא מן
החדר, הוא לבש מכנס קצר שחור וטי שרט לבנה פשוטה שהחמיאה
לשרירי היד שלו, השיער שלו היה קצת רטוב, וראו שהוא יצא
מהמקלחת לא מזמן, רציתי להוציא את הלשון שלי ופשוט ללקק את
כולו כמו שוקולד. ומבלי לשים לב פשוט בהיתי בו. "היי..." הוא
הקיש באצבעותיו מול עיניי "...את פה?"  ניערתי את הראש
והתעוררתי מהחלום שלי, צחקתי מן הסתם: "כן הכל בסדר, מצטערת."

"תגידי מה קורה? רואים שאת לא עצמך היום."
"לא. אני בסדר, באמת. סתם, לא יודעת מה יש לי" שיקרתי והתחלתי
להתקדם לסלון.  "בוא נתחיל.. מה אתה רוצה לראות קודם? יש 9.5
שבועות של שיכרון חושים והאמת שמתחת לפני השטח."
"מה שתרצי, לא משנה לי" ענה לי כשהוא הולך אחרי לכיוון הסלון.
"אנחנו חוגגים משהו?" שאל כשראה את בקבוקי הבירה ואת היין.
"לא סתם התחשק לי להתפנק, ולשכוח קצת מהכל."
"לשכוח מה?" הוא ניסה לדובב אותי, הוא ידע שמשהו לא בסדר, אבל
הוא חשב פשוט שקרה לי משהו.
"לא משנה, אולי אחר כך, כמו שאמרתי אני רוצה לשכוח, לא לדבר,
לא על זה לפחות." באמת לא רציתי לדבר, רציתי לתת לדברים לקרות
מעצמם לפחות לתת לזה צ'אנס לקרות מעצמו אומנם נתתי  לזה עזרה
בעזרת אלכוהול, אבל כמו שאומרים נכנס יין יוצא סוד. וה' יודע
שהייתי צריכה את כל העזרה שבעולם.
הוא התבונן בסרטים ואז אמר: "טוב אני בעד שנתחיל עם האמת שמתחת
לפני השטח." הנהנתי בראשי. אני התמקמתי על הספה, הוא הכניס את
הסרט למכשיר, עמעמם את האורות, נעלם לחדר וחזר לאחר 3 שניות עם
שמיכת פליז, חייכתי. הוא כנראה מכיר אותי מספיק שאני רואה
סרטים עם שמיכה, הוא התמקם על הספה לידי וכיסה את שנינו, לקח
את הפופקורן, מהשולחן והניח על רגליי שנינו, באמצע, לקח את שתי
כוסות היין, והושיט לי אחת, עינינו נפגשו וחייכנו אחד לשנייה,
והתחלנו בסרט.
ניסיתי לתת לעצמי להירגע, לשקוע בסרט, לנסות קצת לשכוח מזה,
בשביל לקבל פרופורציה ולהחזיר לעצמי קצת ביטחון ושיקול דעת.
ודי הצלחתי, מדי פעם חזרה לעצמי המודעות למה באתי לכאן הערב
אבל, הבטתי בו בחצי עין מבלי שירגיש. כשסיימנו את הפופקורן,
הוא הניח אותו על שולחן וחזר עם גבו אחורה תוך כדי שהוא כורך
את ידו סביבי ומצמיד אותי אליו, בשבילי זה היה נעים, והרגשתי
בעננים אבל ידעתי שבשבילו זה פשוט ערב נעים עם ידידה שהיא כמו
אחות בשבילו ונעים לו להתכרבל איתה בשמיכה מול סרט טוב. חלצתי
את המגפיים, והנחתי אותם על הרצפה בצד הספה, והרמתי את הרגליים
על הספה לאחור, ואת ראשי הנחתי על כתפו.
נגמר הסרט הראשון, ועל השולחן עמדו קערת פופקורן ריקה כוסות של
יין ריקות ושלושה בקבוקי בירה ריקים, אחד שלי, שניים שלו. "זה
היה סרט טוב." ניסיתי קצת לפתח שיחה.  
"כן, סרט טוב." הוא ענה ולא הרחיב.
"הכל בסדר?" שאלתי
"כן, זה פשוט קצת הזכיר לי את סיוון..."
פי נפתח לרווחה בהלם: "איך?" הייתי בשוק שדווקא הערב הוא היה
צריך להזכיר אותה, ידעתי שלמרות הכל, ואחרי כל מה שהיא עשתה
הוא לו עדיין רגשות חבויים אליה.
"כי בסרט, היא הייתה איתו שנים על שנים... ומעולם לא חשדה ולא
ידעה מכלום, כמו אצלי ואצל סיוון, אומנם היא לא רצחה אף אחד,
ובטח לא ניסתה לרצוח אותי, היא רק בגדה בי, אבל עדיין בשינוי
סדרי גדלי פרופורציה זה בערך אותו דבר."
חייכתי ונשקתי לו על לחיו: "טוב מה דעתך שנעבור לסרט השני?"
הוא ניער את ראשו בשביל לחזור למציאות: "אין בעיה אני רק צריך
רגע לשירותים."
הנהנתי בראשי, ושנינו קמנו, הדלקתי את האור, הוא בינתיים הלך
לשירותים ואני התחלתי קצת לסדר, זרקתי את בקבוקי הבירה הריקים,
והנחתי את הקערה בכיור. חזרתי לסלון ומזגתי עוד יין לשתי
הכוסות. הוא יצא מהשירותים. "אם אתה רוצה עוד פופקורן, אני גם
צריכה רגע לשירותים."
"לי לא ממש מתחשק, אם את רוצה אני אכין."
"לא זה בסדר, לא בא לי." חייכתי והלכתי לשירותים, נכנסתי לשם,
והבטתי ארוכות במראה, הסתכלתי לעצמי בעיניים, בחנתי אותם,
ניסיתי לראות אם רואים בעיניים שלי את מה שאני חושבת, את מה
שאני מרגישה, את מה שאני רוצה. הורדתי את המכנס והתחתונים
והתיישבתי על האסלה. העברתי את ידיי על שערי. סיימתי את צרכיי,
וחזרתי למראה, בזמן ששטפתי את ידיי המשכתי להסתכל על עצמי,
חשבתי לעצמי שוב אם אני באמת רוצה להיכנס לתוך כל זה, אבל
הבנתי שאני נראית כך, ומרגישה כל כך מתוסכלת ושבורה בגלל כל
זה, בגלל שאני קרועה בגלל המחשבה מה יכול להיות והייתי חייבת
לשחרר את עצמי מהלופ הזה שנכנסתי לתוכו, תהייה התוצאה אשר
תהייה זה ישחרר אותי כי אני אפסיק לדמיין, לבנות בניינים עם מה
שאולי יכול להיות, אני אדע ואני אתמודד עם מה שלא יהיה אבל אני
כבר לא יכולה להתמודד עם "מה אם". הרטבתי מעט את פניי, ניגבתי
בעדינות ובדקתי אם הכל במקום, הריח, השיער, האיפור ויצאתי חזרה
לסלון, חזרה לקרב.
נדב כבר ישב על הספה: "החלפתי את הסרטים, מוכנה לעוד אחד?"
איפסתי את עצמי והכרחתי את עצמי לחייך. התקרבתי אליו לקחתי את
שתי הכוסות והגשתי לו אחת, הוא לקח את הכוס והוסיף: "את יודעת
לא שמתי לב לזה עד עכשיו, אבל את נראית ממש טוב הערב."
"זאת אומרת שבדרך כלל אני לא נראית טוב?" מה איכפת לי לסחוט
עוד כמה מחמאות בשביל להרגיש יותר טוב.
"לא, זה לא זה, את יודעת שאני חושב שאת יפיפייה, אבל לא יודע
למה הערב את נראית יפיפייה בצורה יוצאת דופן."
"את מגזים. זה בסך הכל ג'ינס וגופייה." כבר ראיתי אותי בלבושים
הרבה יותר מרשימים.
"אולי בגלל זה. מתאים לך להיות פשוטה, זה מקרין את היופי
שלך."
"בכל אופן תודה רבה, ודי אתה כבר גורם לי להסמיק. סחטתי ממך
מספיק מחמאות לערב אחד." חייכתי והוא חייך אליי. "טוב, קדימה,
בואי נמשיך." והוא טפח על הספה לידו כסימן להתיישב לידו על
הספה .  התיישבתי לידו והוא החזיר את ידו למקומה כשהייתה
כשראינו את הסרט הקודם, כמחבקת אותי. וחשבתי אם הסרט הזה ואחרי
כל האלכוהול שום דבר לא יקרה, לא יקרה כבר שום דבר לעולם.
התחלנו לראות הסרט, בזמן הסצנה המינית השנייה, הסתכלתי עליו
בחצי עין וראיתי איך הוא לוגם את כל היין שנשאר לו בכוס בלגימה
אחת, היה כמעט רבע כוס. אני לא יודעת אם הוא שם לב או לא או אם
הוא זכר שזו אני יושבת לידו, אבל ידו התחילה להתחכך בצורה
מלטפת על כתפי. אחרי שהסצנה נגמרה הוא פתאום העביר רגל שלו על
השנייה, כאילו מנסה להסתיר משהו, חייכתי קלות מבלי שירגיש,
משום שתיארתי לעצמי מה הוא רוצה להסתיר, הוא גם הסמיק מעט,
ואני לא יודעת אם זה בגלל היין שלגם בלגימה אחת או בגלל המבוכה
שהשתלטה עליו. הסתכלתי עליו, והוא הסתכל עליי, חייכנו אבל
חזרנו להביט בסרט ולא הוצאנו מילה. כשהחלה הסצנה המינית
השלישית, הצמיד את רגליו יותר חזק, ובאמצע הסרט הבחנתי בקצה
העין שהוא מסתכל עליי, הסתכלתי עליו בחזרה. ואני לא יודעת איך
זה קרה אפילו, אבל פתאום התחלנו להתנשק, הקולות בטלביזיה, של
סקס פרוע גרמו לנו להמשיך ביתר להיטות והצמדנו גם את גופינו
אחד לשנייה. אבל הצעקה האחרונה של גמירה של מישהי, גרמה לנו
להתנתק אחד מהשנייה, ומהמבוכה אני אפילו לא יודעת איך זה קרה,
אם באשמתי או באשמתו, אך היין שנשאר בכוס שלי נשפך עליי.
מיהרתי לקום, "אני מצטער.. אני מצטער על הכל." הוא התחיל
לגמגם.
"זה בסדר, יש לך אולי איזושהי חולצה שאני יכולה להשאיל כדי
שאני אוריד את זה ואנסה להוריד את היין לפני שזה ייהפך לכתם
שלא ירצה לרדת."
"כן בטח, כנסי לחדר שלי, קחי מה שאת רוצה." חייכתי ונכנסתי
לחדר. פתחתי את הארון ונתקלתי בעצמי במראה שהייתה על דלת
הארון. העברתי בעדינות אצבעות על שפתיי, וחייכתי. דמיינתי שאני
עדיין מרגישה את טעם שפתיו על שלי. הלב שלי פעם בחוזקה,
ופרפרים התרוצצו לי בבטן. לא ידעתי איך להגיב, אבל הכרחתי את
עצמי להתאפס, ולשמור על קור רוח, תני לו להגיב, לראות מה הוא
חושב, מה הוא מרגיש, ומה הייתה בשבילו הנשיקה זאת, האם זה היה
שילוב של התרגשות מהסרט ועודף אלכוהול או יותר מזה. שלפתי
חולצה מהארון, והורדתי את הגופייה, הבטתי לרגע במראה על הגוף
שלי, העברתי יד על החזה, והעברתי את היד על אזור הלב, הרגשתי
איך היד עולה ויורדת במהירות, הדופק שלי היה מואץ וידעת שעליי
לנסות להירגע, לקחתי לעצמי כמה נשימות ארוכות וניסיתי להירגע.
נשמעה דפיקה על דלת החדר. "מירב, הכל בסדר, אפשר להיכנס?"
"חכה" נתתי צעקה חלשה. התחלתי לסדר את החולצה בשביל ללבוש אותה
ופתאום הוא נכנס. הסתכלנו אחד על השנייה, והוא מיהר להסתובב
כשקלט שאני בלי חולצה: "אני מצטער, לא התכוונתי."    
"מה קרה, אפשר לחשוב שמעולם לא ראית מישהי בלי חולצה." אמרתי
בעודי לובשת את החולצה
"כן, אבל..., חשבתי שאמרת כן, כלומר שאני יכול להיכנס."
"אמרתי חכה. אבל לא נורא. אתה כבר יכול להסתובב." הוא הסתובב
אליי.
"שמעי, מה שקרה מקודם, אני לא רוצה שתחשבי ש..."
"שאני אחשוב מה?" לקחתי את הגופייה שלי והלכתי לכיוון
השירותים.
"שניסיתי לעשות משהו. זה פשוט קרה, אני לא יודע מה קרה לי. אני
מצטער."
פתחתי את המים והתחלתי לשפשף את הגופייה במקום שנשפך עליה
היין. "תראה אני הייתי שם, ואני מכירה אותך. אני מסתובבים יותר
מידי זמן ביחד, ודבר כזה היה צריך לקרות במוקדם או במאוחר."
"אז את לא כועסת?"
"אם הייתי כועסת, כבר לא הייתי פה. אתה רואה אותי פה?" הוא
הנהן בראשו לקחתי את הגופייה, ותליתי אותה לייבוש על המעקה של
וילון המקלחת, והמשכתי: "אז זה אומר שאני לא כועסת." ראו שהוא
מתחיל להירגע, ולחזור לעצמו, ואם לומר את האמת אני הייתי הרבה
יותר נינוחה משהייתי לפני הנשיקה, הלכתי למטבח לקחתי סמרטוט,
חזרתי לסלון והתחלתי לנקות במקומות שנשפך יין. "אני חייבת אבל
להודות. אתה יודע לנשק." אמרתי כשהוא הגיח לסלון, והסתכלתי
עליו.
"את יודעת שקצת התאמנתי בזה. כבר נישקתי בעבר."
"אה באמת, ואני חשבתי שכל הסיפורים האלו על בנות העבר היו סתם
המצאה."
הוא חייך ואז הרצין: "אבל אנחנו חייבים לדבר על זה, כלומר...
נשיקה לא קורת סתם כך. לא בין ידידים, זה לא שאם הייתי רואה עם
גיא את הסרט הזה, הייתי מנשק אותו."
"בגלל שאתה לא הומו." עברתי על פניו כשהלכתי למטבח עם הכוסות
והסמרטוט, והוא הלך אחרי.
"מה הכוונה?"  
התחלתי לשטוף את הכלים המלוכלכים בכיור "אני אישה  וכפי שכבר
אמרת הערב אני נראית טוב, צפינו בכזה סרט ושנינו יודעים שכבר
הרבה זמן לא הייתה לך מישהי, אז פשוט זה ערבוב של כל הדברים
יחד." סגרתי את המים ולקחתי מגבת לנקות את הידיים והוספתי:
"תקן אותי אם אני טועה. אתה זה שצריך לדעת יותר טוב ממני מה
הייתה הנשיקה הזאת." התחלתי להתקדם לעבר הסלון והוא הלך אחרי
"אוקי, הסברת לי מדוע זה קרה מצדי. אבל גם את היית חלק ממנה
ולא ממש הפסקת אותי אז איך את מסבירה את החלק שלך בכל עניין?"
המשפט האחרון רעד במקצת. הבטתי בו וחשבתי לשנייה, וחייכתי חיוך
ממזרי: "אמרתי לך, סיקרן אותי לדעת איך אתה מנשק." שיקרתי,
אומנם זה היה שקר לבן בחלקו כי באמת רציתי לדעת איך הוא מנשק,
אבל גם רציתי לדעת יותר מזה, אבל ידעתי שגם זה נשמע סיפור מצוץ
אבל השתפנתי מלומר את האמת ולא הצלחתי לחשוב על משהו יותר טוב.
"טוב נראה לי שכדאי שאני אזוז. שנינו כנראה צריכים זמן בנפרד
אחד מהשנייה." לקחתי את המפתחות ואת המגפיים ביד.
"את בטוחה , את באמת חושבת שכך עדיף?" הבטתי בו ולא עניתי,
הסתכלתי לו עמוק בעיניים, קיוויתי שהוא יקרא אותי, שיקרא את
נשמתי מבעד לעיניי. השתיקה נמשכה כמה שניות, השפלתי את מבטי
והתחלתי להתקדם לעבר הדלת, הייתי צריכה לעבור דרכו והייתה לי
הרגשה  כאילו אני צריכה לעבור דרך חישוק של אש בשביל להגיע
לדלת והרגשתי איך כולי בוערת מבפנים. הבנתי שמשהו קורה כאן אבל
לא הצלחתי להבין מה. הצלחתי לאזור אומץ והמשכתי להתקדם לעבר
הדלת, קצת אחרי שהתחלתי לעבור אותו, הוא תפס בידי וסובב אותי
אליו בעדינות: "חכי, אני לא רוצה שתלכי." הוא התקרב אליי והניח
את ידו הגדולה והחמה בין צווארי ללחי שלי כמלטף והוסיף כשהוא
מביט עמוק לתוך עיניי: "זה לא באמת רק סיקרן אותך, בבקשה תגידי
לי שלא." טבעתי בתוך עיניו ולא הצלחתי להוציא הגה, קפאתי
והרגשתי כאילו רגליי בקושי מצליחות להחזיק אותי. הנדתי בראשי
לשלילה הוא העביר את ידו לאחור על עורפי וקירב את פני אל פניו.
יכולתי להריח את ריח גופו, להרגיש את הבל נשימתו, בפעם השנייה
הערב ובחיינו התנשקנו. אבל הפעם אומנם לא ידענו למה אנחנו
נכנסים אבל קפצנו למים מודעים לכך. שנינו רעדנו בנשיקתנו,
התנשקנו לאט, כאילו אנחנו נזהרים ממשהו.  פחדנו מהעוצמה
שהרגשנו, התנתקנו לרגע והבטנו אחד בשנייה ומהר מאוד חזרנו
לשפתיים של אחד של השנייה. שמטתי את המפתחות והמגפיים על
הרצפה, והושטתי את ידיי אל עורפו וכתפו. הנשיקה החלה להתלהט,
הוא נצמד לאט ובעדינות עם גופו אליי, הוא התחיל עם ידיו לגשש
על גופי, הכניס את ידיו מתחת לחולצתי וגישש על הבטן שלי, על
מותני, גבי והגיע לחזה שלי, מביט כל אותו זמן בעיניי, כבודק את
תגובותיי. ידיי גיששו את גבו, פניו, חזהו. שוב התנתקנו
מהשפתיים של אחד של השנייה, הבטנו זה לזו בעיניים והפעם חיוך
עלה של שפתותינו ושוב חזרנו אל הנשיקה, אך היא נהייתה לוהטת
יותר, התחלנו להפשיט אחד את השנייה במהירות והתקדמנו לעבר החדר
שלו, נחתנו על המיטה. הוא החל לנשק את צווארי ומשם ירד אל
שדיי, פתח את החזייה שלי והגליש אותה מעל לזרועותיי. הוא הסתכל
על שדיי וליטף אותם, כבוחן ולומד אותם, הוא הביט לתוך עיניי
בעודו מלטף אותם והחזיר את פיו אליהם, ראשי נשמט לאחור ונשכתי
קלות את שפתיי מעונג. הוא גלש עם פיו אל ביטני והרגשתי מבעד
לתחתוניו את איבר מינו פועם על רגלי, התחלתי להזיז את רגלי,
לחכך אותה באיבר מינו. הוא הרים את ראשו והביט בי. התרוממתי
והפכתי אותו על גבו. התחלתי אני לנשק את חזהו, ביטנו, ידי גם
היא משפשפת בעדינות את ביטנו, את המותן שלו, תפסתי בידיי את
התחתונים שלו ומשכתי אותם מטה ואיבר מינו התגלה לפניי. לא
תיארתי לעצמי שאיבר מינו יהיה כזה גדול, ותאמינו לי שניסיתי
לתאר לעצמי בזמנים עברו. הבטתי בו וחייכתי, הוא החזיר לי חיוך
רחב, התחלתי לשפשף את איברו והוא השמיע אנחה כבדה ומאושרת.
לאחר מספר דקות של מציצה, הוא הפך אותי על גבי, הביט בעיניי
ולחש: "אני לא רוצה להגיע לשם לפנייך." הוא החל שוב את מלאכת
לשונו על צווארי, שדיי, הבטן שלי בעוד שידו מענגת את איבר
מיני. בהתחלה מעל למכנס, בעודו מנשק את ביטני, הוא החל לפתוח
את כפתורי הג'ינס והשיל אותם מעליי. שפתיו חזרו אל שפתיי וידו
חזרה אל איבר מיני מעל לתחתונים. הלשון שלו הייתה מתוקה ולא
יכולתי לשבוע ממנה. הוא התנתק משפתותיי, אך תפסתי את פניו
בעדינות עם ידיי, ומשכתי את שפתיו בחזרה אל שלי. הוא חזר אל
שפתותיי עם חיוך ומצץ את שפתי התחתונה, ידו גלשה אל תוך
התחתונים שלי ואצבעותיו החלו לשחק עם הדגדגן שלי. הוא התנתק
משפתיי ולחש שוב: "תני לי לענג אותך כמו שאני יודע." ופיו החל
לגלוש במורד גופי והגיע אל ירכיי, הרגשתי את הבל פיו בעוד
שידיו הסירו את התחתונים שלי מעליי. הוא הביט באיבר מיני, למד
אותו בעיניו, בעוד שידו סקרה אותו, הוא חזר עם פיו אל ירכיי
ועלה לכיוון איבר המין, כאשר לשונו נחה על הדגדגן שלי, והחלה
לנוע עליו, הייתה זו הפעם אנחה מעונגת שיצאה מפי.  ליטפתי את
שיערו וגופי התקמר מעונג. לאחר מספר דקות תפסתי אותו מכתפיו
בעזרת אצבעותיי ומשכתי אותו אליי, אני חושבת שבטעות שרטתי אותו
מעט אך לאף אחד משנינו לא היה איכפת, משכתי אותו אליי, נשקתי
לו נשיקה עמוקה, התנתקתי משפתיו וכשעינינו נפגשו אלו באלו
לחשתי בנשימה כבדה: "אני רוצה שתיכנס, אני רוצה להרגיש אותך
בפנים." הוא נשק לי, והצמיד את איבר מינו לשלי ונכנס בעדינות,
יצאה מפי צעקה קטנה והצמדתי אותו אליי, כשחזהו מוחץ את שלי.
אגנו החל לזוז במהירות ועזרתי לו עם אגני, היה ברור לי שהוא
עומד לגמור לפי מבטו, אך הוא החזיק את עצמו ולחש בנשימה כבדה:
"תגידי כשאת מגיעה." לא עבר יותר מכמה דקות והודעתי: "עכשיו."
כמעט בלי קול. הוא נתן עוד כמה דחיפות ושנינו גמרנו באותו זמן
בעוד שמגרוננו יצאו צעקות קטנות ורועמות. שנינו רעדנו מעונג
והוא נחת עליי כשפניו טחובים בין צווארי לכרית, הרגשתי את הבל
נשימתו על צווארי.
יש לי כמה חברות שסיפרו לי בעבר על סקס שהן עשו עם זיקוקים כמו
בסרטים ולא הבנתי על מה הן מדברות עד לאותו לילה עם נדב. אני
לא יודעת למה זה . אולי הוא באמת טוב במיטה, או אולי בגלל
שהרבה זמן חלמתי על זה, או בגלל עוצמת רגשות מעורבים שהתפרצו,
אך מעולם לא היה לי כזה סקס מדהים. נרדמנו כאשר כמה מחלקי
גופינו משולבים, אך לא היינו קרובים. כנראה היינו צריכים,
אפילו אם בשינה קצת שקט ומרחק בשביל לעקל את הכל.


כשהתעוררתי החלק של נדב במיטה היה ריק. קמתי, לבשתי חזרה את
התחתונים ואת החולצה שלו שלבשתי אתמול ויצאתי לחפש אותו ומצאתי
אותו יושב במרפסת עם קפה וסיגריה, היה לו מבט רציני. נשענתי על
משקוף דלת המרפסת: "לא ידעתי שאתה מעשן." הוא הרים את עיניו
אליי וחזר להתבונן בנוף: "אני לא, לפחות כבר שלוש שנים לא. רק
כשאני בלחץ או במקרים מיוחדים אני מעשן."
"אני מבינה. וזה מקרה מיוחד או שאתה בלחץ?" שאלתי, כשהיה די
ברור לי במה מדובר.
"שניהם."
אם לומר את האמת לא היה לי כוח להתמודד עם זה, רק פתחתי את
העיניים ורציתי לפחות לשתות קפה לפני שמתחילים להתעמת עם כל מה
שקרה ליל אמש: "טוב בזמן שאתה נלחץ ומתבונן בנוף היפה שלך, אני
אלך לשירותים אם לא איכפת לך." הוא לא הגיב, לא במילה ולא
בתזוזה. כלום. אז הלכתי לשירותים. נכנסתי לשירותים, וישבתי על
האסלה, מחשבות התרוצצו לי בראש. מצד אחד הרגשתי שאני עומדת
להיכנס לאיזושהי מערבולת רגשות מעורבים, אבל מצד שני לא יכולתי
למחוק את החיוך המטופש שהתלבש לי על השפתיים. כנראה שיש לו
רגשות עמוקים כלפי, אתמול הוא חשב טוב לפני שהוא ביקש ממני לא
ללכת, ולפני שהוא התחיל לנשק אותי בפעם השנייה, נכון נסחפנו,
ואולי היינו צריכים לדבר על זה קצת יותר לפני שעשינו משהו, אבל
מצד שלישי לאף לא יכול להיות סקס טוב כמו שהיה אתמול אם לא
מעורבים בזה רגשות חזקים, מצד רביעי מאוחר מדי לחשוב מה היינו
צריכים לעשות, זה קרה ואנחנו צריכים לדון בזה כאנשים בוגרים
ולא כמו איזה שני ילדים קטנים. קמתי מעל האסלה והורדתי את מים.
הבטתי במראה, העיניים שלי נראו קצת עייפות אבל נצצו, שטפתי
פנים והכרחתי את עצמי להתאפס, להוריד את החיוך הזה מהפנים שלי,
ולהיות רצינית, כי הוא לא חייך שם בחוץ, והגיע הזמן לברר מה
קורה. יצאתי מהשירותים, הלכתי למטבח והכנתי לי כוס קפה.
התקדמתי למרפסת בעודי לגומת מן הקפה. נדב עדיין ישב ובהה בנוף.
הוא עדיין עישן ולפי אורכה של הסיגריה הוא הדליק עוד אחד לפני
לא יותר מדקה או שתיים.   עברתי לידו, לקחתי ממנו את הסיגריה
ועברתי להתיישב על מדרגת מעקה המרפסת מולו. לגמתי שוב מהקפה
ולקחתי שאיפה מן הסיגריה. "לא ידעתי שאת מעשנת."
"אני לא. רק במקרים מיוחדים." המשכנו לשתוק, הוא המשיך לבהות
בנוף ומדי פעם הביט בי מבט  חטוף וחזר לנוף, ואני כל אותו זמן
בחנתי אותו. בחנתי אותו ושתיתי את הקפה, סיימתי את הסיגריה,
והרגעתי את עצמי לפני שהכל מתחיל. לפני שהמערבולת מתחילה
להסתחרר ולשאוב אותי אליה בכוח, אך הנחתי לה להתחיל לשאוב
אותי, בזהירות. "אז מה קורה?" לבסוף התחלתי כשהרגשתי שאני
מספיק מוכנה, בהתחלה הוא לא אמר כלום ואז... "מה את חושבת על
מה שקרה אתמול?"
"קרה משהו אתמול, למה לא סיפרו לי שקרה משהו אתמול? אף פעם לא
מספרים לי שום דבר."
"מירב, באמת, תהיי קצת רצינית."
"נראה לי שלך יש תובנות יותר עמוקות ממני. ככה אתה נראה לפחות.
אז אולי תגיד אתה." הוא התבונן בי, נאנח וחזר להביט בנוף מבלי
להגיד כלום.
החלטתי להפסיק עם המשחקים: "תראה, כמו שאני רואה את זה, שני
ידידים מאוד טובים, חצו אתמול קו אדום. אבל הקו האדום הזה הוא
לאו דווקא לרעה, תלוי כיצד מטפלים בזה. הוא לא בלתי הפיך
ואפשרי לתיקון. השאלה איך רוצים לתקן ואם בכלל רוצים. במקרה
הכי גרוע אפשרי לראות את זה כעוד משהו שלמדנו אחד על השנייה,
כמו הסיגריות למשל, ונשכח שזה קרה."
הוא חזר להביט בעיניי: "את רוצה לשכוח את זה?"
"את זה לא אמרתי. אנחנו יכולים להסתכן ולנסות ולראות לאן זה
יוביל אותנו."
"ואת לא מפחדת לסכן את מה שיש לנו?"
קמתי מהמדרגה ועברתי לשבת בשולחן מולו: "ממה אתה מפחד בדיוק?"
"תראי אני לא מסוגל לשקר ולהסתיר, וגם אין שום טעם אחרי אתמול,
הכל יצא החוצה ממילא. יש לי רגשות חזקים כלפייך, יותר מידידה
ויותר מאחות. את חשובה לי לא פחות כמו אחות ואני מפחד שאני
אפגע בך בצורה שלא תרצי כל קשר חי איתי. ואני לא מוכן לאבד
אותך, את חשובה לי מידי."
"טוב, כמה דברים! דבר ראשון - אם לא מעיזים ומסתכנים לא משיגים
ומצליחים. דבר שני - אני אגיד לך משהו שמישהו אמר לי פעם:
"מספיק לעשות את זה נכון רק פעם אחת. ודבר שלישי - מהפעמים
האחרונות שהיו לך בנות זוג רציניות, מי פגע במי? אם אני זוכרת
נכון, הן פגעו בך ולא אתה בהן, תקן אותי אם אני טועה." הוא
הניד בראשו כהזדהות עם צדקתי והמשכתי: "כך שרוב הסיכויים הם
שאתה לא תפגע בי, אלא אני בך. אתה חושב שאני אי פעם אפגע בך עד
כדי כך ובצורה כזאת?"
"אני לא חושב, אני יודע שלא, ובגלל זה את כל כך חשובה לי. כי
אני יודע שאת תמיד תהיי שם בשבילי לעולם לא תפגעי בי במכוון."

"אז מה הבעיה פה אני לא מבינה?" קרבתי את גופי לשולחן ונשענתי
עליו והמשכתי: "אתה יודע שאני לא אפגע בך, אני בטוחה ב - 1000%
שאתה לא תפגע בי, אז מה איכפת לנו לנסות ולהעז? במקרה הכי גרוע
נחזור להיות ידידים, ואפילו ידידים יותר טובים מאי פעם כי נכיר
זה את זו מכל אספקט."
"ואת חושבת שנוכל? כלומר אחרי כל זה, במידה וזה לא ילך, נוכל
לחזור להיות ידידים?"
"אני מקווה, כלומר אני לא אסכים אחרת. אני גם לא מוכנה לאבד
אותך בעד שום דבר שבעולם."
קמתי ולקחתי את הכוסות המלוכלכות והמאפרה למטבח, בעודי פותחת
את המים לרחוץ את הכלים, שמעתי רשרוש בדלת כמפתחות והדלת
נפתחה, הצצתי לראות מי זה, ועיניי נפתחו לרווחה כשראיתי את גיא
נכנס פנימה. רק זה חסר לי, שכל העולם ידע על משהו שאפילו נדב
ואני בקושי יודעים עליו. מיהרתי להתחמק מן המטבח דרך דלת
המרפסת של המטבח אל המסדרון ואל החדר של נדב, בזריזות
ובזהירות.  תפסתי את הג'ינס ואת החזייה, ששמעתי את גיא מדבר עם
נדב ואת נדב מגמגם משפטים. חמקתי אל המקלחת, לבשתי במהירות את
הג'ינס, הסרתי את החולצה של נדב וזרקתי לסל הכביסה, לבשתי את
החזייה ואת הגופייה שהספיקה להתייבש מאז אתמול, הורדתי את המים
כניסיון לאותת לנדב שאני יוצאת מן המחבוא. הספקתי לשמוע את גיא
שואל את נדב: "מה, יש פה מישהו." לפני שנדב הספיק לגמגם משהו
הופעתי מול גיא: "היי גיא! מה קורה?"
"אה זו את. מה את עושה פה כל כך מוקדם בבוקר?"
"ראינו פה,אתמול סרטים ונרדמתי על הספה." הצצתי בעדינות על נדב
מבלי שגיא ישים לב. הוא הסתובב לאחור בעדינות בעודו מושך את
שערו לאחור, כנושם לרווחה להירגע. והמשכתי: "יותר חשוב, מה אתה
עושה פה? אתה לא אמור להיות באיזה סופשון?"
"איך את יודעת שנסעתי לסוף שבוע?"
"סיפרת לי ביום ראשון כשהייתי פה. אתה לא זוכר?"
"אה, נכון."
"נו..., אז איך היה? מפנק?"
"פחחח... עלאק מפנק. אם הוא היה כל כך מפנק לא הייתי פה
עכשיו."
"למה מה קרה?"
"קטיה המטומטמת, אחרי ששכבנו, שנינו יושבים במיטה, נרגעים,
מעשנים את הסיגריה שאחרי, פתאום היא שואלת אותי, אני מדגיש,
שאני אענה  לה בכנות, אם אני בוגד בה."
"דייי." שיחקתי אותה המומה, כאילו איכפת לי כשאצלי בחיים
מתחוללת סערה. "אז מה אמרת לה?"
"את באמת חושבת שעניתי לה על זה? באותו רגע קמתי על הרגליים,
אספתי את החפצים שלי, שלכתי אותה לעזאזל והסתלקתי משם."
"מה היא נשארה שם לבד? איך היא תחזור?"
"זה בסדר, היא הגיעה לשם עם המכונית שלה אחרי העבודה.  וחוץ
מזה, זה אמור להיות איכפת לי?"
"טוב, מצד אחד אתה צודק, מצד שני..."
"אין שום צד שני, אני צודק מכל הצדדים וכיווני האוויר."
"לא משנה עכשיו, בא לכם לעשות משהו היום, זה יום יפה היום וחבל
לבזבז אותו בבית." כל כך קיוויתי שגיא יסרב להצעה ולמזלי הוא
אכן סירב: "לא תודה, נשמה. אני חושב שאני ארבץ במיטה קצת, אני
עייף ומתוסכל, נהגתי כל הלילה, אחרי אולימפיאדת הסקס שהשתתפתי
בה. הוא חייך ופניתי אל נדב: "מה אתה אומר, שניסע לאן שהוא?"
הוא הנהן בראשו: "למה לא, רק תני לי איזה 5 דקות לשים מכנס
יותר נורמלי." ומיהר לחדר.
"לאן אתם הולכים?" שאל גיא.
משכתי בכתפי: "לא יודעת, נראה לאן הרוח תיקח אותנו." וחייכתי.

"תראי לא כל כך נעים לי, אבל נראה לי שאני אכנס למקלחת ולמיטה.
את לא נעלבת, נכון?" הנדתי בראשי, רציתי שהוא ילך,כדי שאני
אוכל לנשום לרווחה סוף כל סוף.
"יופי מתוקה. תודה ותיהנו." הוא הוסיף, הרמתי בידי כאות של
תודה ושחרור. והוא הלך להתקלח. נחתתי על הספה, נושמת לבסוף
לרווחה וצחקתי. בעודי נועלת את המגפיים, נדב הופיע. "יאללה,
בואי." הוא סימן לי עם ידו למהר. בדלת הוא נגע בכתפיי כמזרז
אותי, נצמד לאוזני ולחש: "זה היה קרוב." שנינו צחקנו ומיהרנו
לברוח מהדירה לפני שגיא יתחרט ויחליט להצטרף אלינו. נכנסנו
לרכב שלי: "לאן נוסעים?" הוא שאל
"לאן אתה רוצה לנסוע?"
"בואי נלך למקום נייטרלי, אתה יודעת מה?! בואי ניסע למקום שאז
ישבנו כשסיפרתי לך על סיוון.
חייכתי בעודי מהנהנת בראשי והכוונתי את הרכב לשם.
האזנו לרדיו, ושתקנו כל הדרך לשם, היה ברור על מה כל אחד
מאיתנו חושב אבל כנראה עוד לא רצינו להתחיל הכל שוב. לקח לנו
חצי שעה להגיע לשם והשתיקה הייתה רועמת. נכנסנו והתיישבנו
בשולחן צדדי, שקט ובודד.
הזמנו קפה, הסתכלנו אחד על השנייה, והמשכנו לשתוק. ניסינו לנחש
מה כל אחד מאיתנו חושב.
"טוב, אז מה החלטנו? מה אנחנו עושים?" הוא התחיל.
"הכדור אצלך, נתתי לך את כל הבעד והנגד פחות או יותר. תעשה אתה
את החישובים שלך לבד ותחליט. כל מה שתחליט מקובל ובסדר
מבחינתי."שיקרתי. רציתי שיגיד שהוא רוצה להסתכן יחד איתי
ולנסות להגיע לירח, אבל ידעתי שאני לא רוצה להשפיע עליו, אני
רוצה שיחליט כי הוא רוצה, כי הוא בטוח במאת האחוזים במה שהוא
עושה. הוא חזר להביט בי מבלי לומר כלום, ונשען לאחור על הכיסא,
עיניו ריצדו מצד לצד. לאחר מספר דקות ספורות הוא התקרב עם
כיסאו לידי, החל לשחק עם ידו בידי: "מירב, אני חייב להפסיק
להיות מוג לב וללכת על מה שאני רוצה גם ולמרות  שזה כרוך
בסיכונים. כמו שאמרת, אם לא מעזים לא משיגים." הוא ליטף עם גב
אצבעו את הלחי שלי, ונשק לי,נסחפתי לנשיקה ולבי הלם במהירות,
עצרתי לרגע, התנתקתי ממנו והבטתי לו בעיניים: "אתה בטוח?"
הוא הניד בראשו: "לא. אני לא בטוח בכלל. אבל אני יודע מה אני
רוצה, זה מה שאני רוצה. אותך!" וחזר לנשק אותי. התנתקתי ממנו
בשנית: "אני צריכה לשירותים. אני כבר חוזרת." ולאט התנתקתי
מידו ומבטו. כשחזרתי הזזתי את הכיסא והתיישבתי מולו. "למה
התרחקת?" שאל מופתע.
"כי כמה שזה נחמד ששידרגנו את מה שהיה בנינו, אני צריכה לדעת
שעדיין נהייה מסוגלים לדבר ולשוחח כמו פעם מבלי להתעסק גופנית
אחד עם השנייה."  הוא חייך בהבנה. וחזרנו לשתוק. לא הצלחנו
למצוא משהו לדבר עליו, היה ברור לשנינו, שאנחנו רוצים לשחזר את
הלילה שהיה בנינו.  הבטתי בשעון, ואמרתי: "טוב אני חושבת שכדאי
שנזוז. אנחנו יושבים פה כבר כמה שעות."
"מה את רוצה לעשות?" שאל כתקווה שאני אענה את מה שהוא רוצה
שאני אענה.
בזמן שאני מסמנת למלצרית שתביא לנו את החשבון: "לומר את האמת?
כרגע מה שאני רוצה זה מקלחת ושינה. אני  לא יודעת למה, אבל אני
מתה מעייפות."
"טוב זה קצת ברור למה. התשתי אותך יותר מידי הלילה."
"פששש..., לא ידעתי שאתה כזה שחצן."
"בטח שידעת. את יודעת עליי הכל."
חייכנו וקמנו כאשר שעל השולחן השארנו את התשלום בתוספת של כמעט
חמישים שקל טיפ. לא ממש התייחסנו לזה, היה לנו מצב רוח טוב
מדי, וסירבנו שמשהו יהרוס אותו.
כשהתנעתי את הרכב, נדב שאל אותי: "איכפת לך שאני אבוא אלייך?
אני מבטיח שאני לא אפריע ואניח לך לישון. לא מתחשק לי לראות
עכשיו את גיא, הוא לא טיפש ובטוח הבין שמשהו הולך, הוא יתחיל
לשאול שאלות ולי ממש לא בא לענות עליהן עכשיו."
חייכתי: "בוא למה לא."
כל הדרך הביתה, לא הפסקנו לצחוק, על איך שגיא הגיע במפתיע.
סיפרתי לו איך התחמקתי לחדר שלו והתלבשתי תוך דקה וחצי. הגענו
לדירה שלי. בעודי פותחת את הדלת עם המפתח, נדב נצמד אליי
מאחור, והחל לנשק את צווארי בעודו אוחז במותני, התענגתי על כך:
"חשבתי שאמרת שאתה תניח לי לישון". לאט נכנסנו לדירה ונסחפנו
לנשיקה עמוקה. התנתקתי ממנו: "תן לי כמה דקות להתקלח, להתיפייף
בשבילך." נשקתי לו נשיקה עמוקה וחמה, וניתקתי ממנו. נדב נחת על
הספה המיתולוגית, כמישהו שבדיוק הוציאו לו צלע.
אחרי כמה שניות פתאום הוא פלט, בדיוק לפני שנעלמתי לתוך
המסדרון: "עכשיו שאני חושב על זה. אתמול כשסיפרתי לך שגיא לא
יהיה בדירה את שיחקת אותה שאין לך מושג מזה או לפחות כך גרמת
לי להרגיש. ומקודם כשדיברת עם גיא הזכרת לו שהוא סיפר לך על כך
שבוע שעבר. את ידעת שהוא לא יהיה בבית." משכתי בכתפיי וחייכתי
בביישנות, והתקדמתי לעבר המקלחת כאשר נדב נשאר על הספה, ראשו
שמוט על גב הספה מנסה לשחזר דברים, עם חיוך על שפתיו.  
נכנסתי למקלחת. לאחר מספר דקות, נפתחה הדלת ונדב הופיע בה,
עירום כביום היוולדו, נכנס מתחת למים בעודו לוחש לאוזני: "את
כבר מספיק יפה בשבילי וזה טיפשי לבזבז כל רגע ער ומיותר בנפרד,
עכשיו שסוף כל סוף אנחנו ביחד. את לא ישנה במקלחת ומקלחת זה
רגע מיותר לבזבז בנפרד." הוא נשק לי שוב והתנתק ממני לרגע ולחש
לי שוב, בעודו מביט לי עמוק בעיניים: "אני לא יכול לחכות יותר,
אני רוצה אותך." והתחלנו להתנשק במהירות, בעוד שידו מענגת את
הדגדגן שלי  התנתקתי ממנו לרגע: "גם אתה ידעת מה הולך לקרות
אתמול בערב, לדעתי אפילו יותר ממה שאני ידעתי שהולך לקרות. אני
טועה? לדעתי ידעת מההתחלה שאני יודעת שגיא לא יהיה בבית. כלומר
הוא בטוח אמר לך שהוא סיפר לי." הוא הביט בי בעיניים ערמומיות
בעוד שחיוכו תואם להן: "לומר את האמת, אני שכנעתי אותו שייקח
את קטיה לסוף שבוע. ואמרתי לו בלי שהבין למה, שיגיד לך." וחזר
לנשק אותי בעוד שאיבר מינו מתחכך בשלי. התנתקתי ממנו שוב: "סוף
כל סוף, יצא המרצע מן השק. נדב הערמומי יצא לאור. ידעתי שיש בך
משהו שאני לא רואה." חזרנו להתנשק כשלשוננו מתחברות, והוא נכנס
אליי בבת אחת, עמוק וחזק. נצמדתי לקיר המקלחת מן ההדף, ניתקתי
אותו משפתיי בשביל להביט בעיניו, והחזרתי אותו לנשיקה בעוד
שידיי אוחזות בלחיי ישבנו, מצמידות אותו אליי, בשביל עוד דחיפה
עמוקה וחזקה. לא עבר הרבה זמן עד שנינו גמרנו. שנינו השתוקקנו
אחד לשנייה, ומסתבר ששנינו כבר ממזמן. זו לא היה בעיה להגיע
לשיא מהר. הזרימה שלו ושלי התערבבו יחדיו עם המים ושטפו את
שנינו. נשיקתנו נרגעה והתעדנה. התנשקנו לאט ולא יכלנו לשבוע זה
מזו. עברנו למיטה ונרדמנו חבוקים, ערומים כביום היוולדנו, ועם
חיוך מתוק שלא הצליח להימחק מעל שיפתותינו.