כששמעתי שאת מתחתנת ידעתי שחלפה לה תקופה.

איזה מרצה פעם אמר שצריך לפחות עשור-עשור וחצי
כדי לדעת, בדיעבד, שחלפה תקופה. הוא לא הכיר אותך.
לא בשירותי הבנות, אחר-הצהריים סתוי אחד, מיוזעת אחרי משחק
ולא בכלל.

ולא שאני כן הכרתי אותך ככה, זאת היתה סתם תמונה יפה.
ובכל זאת ידעתי -
חלפה תקופה.

זה היה בצהרי-יום אחד בכיתה ט' כשאת וכלב השמירה איגפתם אותי
בהפסקה. באותו יום מצאת את הצהרת האהבה הבוטה ביותר שלי,
מפרפרת פשוטת-עור במחברת שלך ומרוב התרגשות, רצת להראות לו.
הבחור תפס אותי בצווארון וכופף אותי אחורה על עץ בזמן שכל
החברים שלי הסתכלו ואת הידקת את הרצועה. מאוחר יותר באותו
היום,
התיישבנו לשיעור ואת נצנצת לי מין חיוך של "אמרתי לך".
וזה כן היה לפני יותר מעשור, אז אולי הפרופסור הנכבד צדק. בכל
מקרה, אני ממש לא כועס. וכהוכחה, אני שומר את האנקדוטה הזאת
לפגישת המחזור ה-60, כשכבר שנינו נהיה דשן וצמח, בהתאמה.

אני מתכוון לתקופת רווקותך
כמובן.
זו התקופה וזאת הגרסה
שלי ואני עומד מאחוריה
לא רומז ולא משליך
בלי בדיחות פרטיות
או מסרים סמויים, רק
עומד.
מאחוריה.

היו לך שתי יציבות עיקריות:
בשמלה חצויה הצבת את עצמך בקונטרה-פוסט
רגל אחת שלוחה הצידה כמו מפגע בכביש.
במכנסונים, היתה זו התכופפות פסוקת רגליים
והשענות על ירכייך הבשרניות.

באחת היציבות נתקלתי בקניון, מעמיד פנים שלא רואה.
מיקמת את עצמך בדרכי ושילחת רגל
כוריאוגרפית-למחצה, פיתיון שמן לדג קטן.
היציבה השנייה הומחשה באחד השעורים
כשפיסקת רגליים והתכופפת להראות משהו למורה.
בשולחן לידי, שני בנים התלחששו:
"הנה עכשיו, ככה, הייתי נכנס בה מאחורה".

ולחזור ולשנן לבד בחדר את מעשה הבריאה,
אני יודע שחלפה לה תקופה.

עם כמה גברים כבר היית, אני שואל את עצמי.
מי השמות שגנחת בקולך הצרוד בחדרים סודיים?
אילו יתרונות לגמישות גופך הפנמת משיעורי הריקוד?
כמה מחבואים במנהרת העונג שלך עדיין נותרו סודיים?

בכל מקרה, המפגש המיני ביותר שלנו אירע בטיול של כתה ח' ונמשך
שלוש שניות מלאות. זה היה באחד המסלולים של שמורת מערות ואדי
חור-עיזים (או משהו כזה, השם האמיתי אבד לנצח), שחלק ממנו כולל
זחילה בתוך מחילות בקוטר של ארובה. כדי להתקדם, כל אחד בתורו
היה צריך להתכופף, להשחיל פלג גוף עליון ולמשוך את עצמו פנימה
לתוך המחילה האפלה, בעוד האחרים חיכו בצד לתורם. את לא היית
דקיקה במיוחד באותם ימים וכדי להכנס נזקקת לעזרה מבחוץ, אותה
הצעתי בהתלהבות ומוטיבציה שנעלמה מעיניי המורים. בדיוק אז, עם
חצי גוף שלך בפנים, ישבן בחוץ ואפס סיכויים לראות מאחורייך,
אני הושטתי יד ומחצתי את אחורייך (כן, כן זה הייתי אני)
לשלוש שניות מלאות חדווה.

אבל מספיק עם סיפורים נוסטלגיים. את
היית המין הראשון שלי בשלט רחוק
הטלפתיה הראשונה
מפעילת המנוף הראשונה
האישה הראשונה
במדינה בחיתוליה.
בפתח הצר שבין הטייץ והגרב שלך
ראיתי סרטים באורך מלא.

ואני לא יכול להאמין שבילבלתי
בין השילוש הטמא של אוננות, חוסר מודעות עצמית וטיולים שנתיים
לבין כנות
למשך כל כך הרבה זמן ועכשיו כל הזכרון הזה
הוא נקניק סלמי אחד עבש
שנשכח במרתף,
או משהו כזה
ואת יודעת מה,
אפילו זה לא.

אבל זה לא היה כל כך נורא,
אני יודע שחלפה תקופה.