עייפתי,
הגיע הרגע בו פתחתי את פי
ואשר בתוכי השתלח כעת
לא מתוך עוז וגבורה זה קרה. אלא כי,
עייפתי משאת לבדי באמת
הסוד השתחרר מתוכי בלי רצון
כמו האצבע החליקה מהפרץ בסכר
ועתה ממשמש ויבוא האסון
כי בחרתי למשוך את ידי מן השקר
כי כזב מסוכך על עיני ילדים
ושומר על ניצוץ בעיניים בוהקות
מצייר לו עולם יפה ומדהים
בלי סבל, רעב , שחיתות, או מכות
אטלס התעייף, נחלש וכשל
נשמטה מידיו תיבת הפנדורה
והיופי שהיה בלבו יחדל
והתם מחשב את קצו לאחור
אף על פי כן - לנצח, בלכתו לישון
בסוף יום עבודה, כשהתנומה חולשת
תשוב התמימות. ובשוך היגיון -
ישובו לשלוט הצבעים שבקשת |
