(רבקה, מריומה, שמעון ושולה מסובין לקברו הפתוח של מרקו)

מריומה: מה אנחנו עושים פה?
רבקה: אנחנו בלוויה.
מריומה: של מי?
רבקה: מרקו.
מריומה: מי זה?
רבקה: הבן שלך.
מריומה: איזה מהם?
שמעון: אני פה אז זה בטח מרקו.
מריומה: שמעון, בני האובד, אני כל כך שמחה לראות אותך!
שמעון: אמא, ראית אותי לפני חצי שעה.
מריומה: אה...
רבקה: נחזור לענייננו...
מריומה: איזה?
רבקה: הלוויה...
מריומה: של מי?
רבקה: של מרקו.
מריומה: מי זה?
רבקה: הבן שלך.
מריומה: איך הוא מת?
שולה: זה היה לפני יומיים, איך את לא זוכרת?
מריומה: (לשולה) מי את?
שולה: אני שולה חברתך מן היסודי.
מריומה: שולה כל כך הרבה זמן לא ראיתי אותך!
שולה: אני איתך כבר יומיים רצוף.
מריומה: טוב... (בביטול)
רבקה: הוא התאבד.
מריומה: מי?
רבקה: מרקו, ככה הוא מת.
מריומה: אה.
רבקה: נחזור לטקס.
מריומה: איזה טקס?
רבקה: טקס האשכבה.
מריומה: של מי?
רבקה: מרקו הבן שלך.
שולה: הוא היה ילד טוב.
רבקה: איך שהוא נסע לארגנטינה לחפש את אמא שלו...
מריומה: הוא היה דמות שנוצרה ע"י מוסוליני הפאשיסט כדי לחנך את
ילדי איטליה להיות פאשיסטים, מה אתן מספידות אותו ככה?
רבקה: הוא היה הבן שלך!
מריומה: מי?
רבקה: מרקו!
מריומה: מרקו? מרקו? איפה הוא? מה קרה לו?
רבקה: את היית שם, הוא התאבד, את ראית את זה.
מריומה: לא נכון, היה חושך, לא ראיתי שהוא התאבד, רק ראיתי
אותו מת.
רבקה: למה את רומזת?
מריומה: שמישהו רצח אותו!
רבקה: מי?
מריומה: שולה!
שולה: אני?!
מריומה: אלא מי?
שולה: אההה?!
מריומה: תמיד קינאת בי, רצית את כל מה שהיה לי! בגלל זה הרגת
אותו, ובגלל זה נתת לי את המתכון לגפילטע מונקי! אולי לא הרגת
אותו במו ידייך, אבל גרמת להתאבדותו ורצית שאני ארגיש אשמה
בגלל זה!
שולה: לא חשבתי שאת כל כך פיקחית מריומה, חשבתי שאת ממש
מטומטמת, לא העליתי בדעתי שתעלי עליי.
מריומה: מה? על מה את מדברת? מי את?