לך

יש בינינו קשר עמוק
ואי הסכמות מסוימות.
שדות תעופה, תיקשורים,
ערסלים וורודים
עם חוטים צהובים.
אתה הרי יודע,
יותר משתזכור.
כשאני מפשיטה ממך את
עולמם של בני האדם -
אני רואה - בצלילות
שאין למוצאה לרוב -
את תבנית עורך שלך,
את תבנית אורך ואורי
ואורנו, ואור - אורנו.
אני מצליחה להחזיק בכך
זמן מסוים - לאחר אי הסכמה
ממש לא מסוימת -
ונרפאת,
ויודעת
יותר משאני אזכור
את צורת עיניך
ומגע ידיך מלטפות -
מהר ואינטנסיבי מדי -
ספירלה ארוכה ומחוננת
למקום שם שוכנות
נשמותינו:
שכינה.

משחקים

הלכתי לראות משחק כדורגל
ויצאתי צולעת ממשחק אגו.
במשחק שלי אני הופכת לדמות
שאני חושבת
שחושבים אותי
או לדמות המנוגדת
לה
בדיוק.
לולא כתבתי על זה שיר
התוצאה הייתה אפס
                    אפס.
שני עיגולי חול של התעלמות,
                 או שרותים בציבור.
במקום זה - ודווקא נעים -
אני נושאת הביתה גביע
מתחת לכיס השמאלי של חולצתי.

פלורנטין

אני רוצה לעבור לגור אצלכם,
להבין את קשרי המשפחה
           ויחסי המשפחה,
להכיר את המזון שאתם
מברכים עליו -
אני הלא מריחה אותו
ושומעת אתכם -
לדעת אילו חדרים נוספים
יש בביתכם,
ומיהם האורחים שצועקים יחד
איתכם
במשחקים של מכבי
ובשלב הענקת הניקוד באירוויזיון.
ומתי אתם עוסקים בסודות.
וכיצד נראים הפחדים שלכם,
ושתיקותיכם
ואהבותיכם.
ואיך נראית לכם
אני,
כשאתם יוצאים רגע למרפסת
לנשום או
לדבר עם מי שקורא בשמותיכם מלמטה
או תולים
מולי
כביסה.

ככה זה מרגיש להיות גדולה -
לאכול רק עוגיות תמרים
במשך יומיים,
לישון עם ג'ינס וחתולה,
המיטה מיזרון,
הסלון כריות על שטיח גדול,
הנורה בשרותים אדומה.
אין טלוויזיה,
אין מזגן,
יש פסנתר וערסל
ופוסטרים מהודו
                    וציור שאבא קנה לי
                   בפריז כי זיהיתי אותה
              כהתמונה שתהיה
                  תלויה אצלי במטבח,
וג'וק שכבר לא מצריח אותי,
ובכל זאת
אזמין מחר הדברה.

ילדתי את בתי
מול המון אנשים
בשכיבה
בחדר ניתוח
לפנות בוקר
לפנות אימהות
אחרי שהתכוונתי
ללדת את בני
מול אביו ומיילדת בלבד
בכריעה
בבית
לפנות שהכל התהפך
חוץ מבתי.