אם מילים לא נוגעים בך, מה מרעיד לך את הלב?
החומה שבנית לך, שומרת רק מכאב?
ומה עם כל החוויות הריגושים שבמגע?
תני קצת ללב שבך להיות משוגע

הלב מבולבל מחפש לו מקום
נותנת לו מרחב כדי שיוכל קצת לנשום
אולי הרגש פוגע ולא נותן מנוחה
ואז ההד עולה בו, שלו או שלך?

הריגושים מרתקים ומסגננים את המשחק
חושבת על זה אך שומרת מרחק
יוצרת בראש ת'תמונה של שניים
רוצה, אבל חוששת בנתיים

בואי נחיה באוטופיה ונתעלם ממציאות
אין לנו גיל וגם אין זהות
וממבט העיניים  לא נברח
אם קיימים שניים אז כנראה בהכרח

ומה אם מה שיקרה ויפגע לבסוף
אתה בשלך, איך את כל זה נחשוף
הרי הכל ברור וכל כך מנוכר
אם נחשוב על היום מה יהיה מחר?

אם נמחק את המחר ונמחק עתיד  
מה נעשה עם מה שזורם לנו בוריד?
הרצון לחבק, לנשק עד תום,
איך נוכל לוותר על זה היום?

ואני כלל לא בטוח מה יכאיב יותר?
לנסות ולחוות או פשוט לוותר
כי כאב ההחמצה הוא יותר חד וחותך
מלחוות וליפול אם בכלל  מי אמר שהולך?

ואני לא יודעת מה רוצה מחיי
עברת כל כך הרבה בעיניי
ואני מלאת רצון לחיות,
לחוות ועוד דברים לגלות
פתרון הוא להרדים ת'חלום לעולמים
טוב לנו ככה לפחות כידידים

אני תוהה  איך ליבך וליבי המשתוקקים,
פתאום מציירים לך חבלים ואזיקים .  
מעולם לא ארצה להפוך עולמך,
או לשנות לך כיוון רק להמתיק חלומך.

לראות אותך פורחת ומגיעה לשיאים,
לראות איך את חווה דכדוכים ופלאים.
ולאחוז בך  ברגעים שאת צורכת חיבוק,
קשורים אנחנו שנינו  לא יכולים עם ריחוק