[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עומר נץ
/
פגישה, חצי פגישה

1
רעידות האדמה התכופות היוו סימן ברור, על כך לא הייתה כל
מחלוקת, השאלה היחידה שנותרה להשאל היא: סימן למה?
את הבוקר הזה התחלתי כמו כל בוקר אחר, בטקס יומיומי שנוטע בי
שלווה, ויוצר אשליה של חיים נורמליים, ואולי, אם תרצו, אפילו
בעלי משמעות. אחרי ארוחת הבוקר צעדתי לעבודה, וכשהגעתי כולן
דיברו על רעידת האדמה האחרונה, איך היא גרמה להן להרגיש.
הנועזת מכולן, אשה שיופי איננו מאפיין בולט שלה, אך חושניות
דווקא כן, אף סיפרה שזה מדליק אותה. אני אוהבת שזה קורה בלילה,
הוא מחבק אותי חזק ונצמד אליי, אמרה וחייכה אליי חיוך רב
משמעות. הרגשת? שאלה, פונה אליי כממתיקת סוד, הלילה זה היה חזק
במיוחד. לא, לא הרגשתי, עניתי. ולא הייתי מופתע. הרעידות שהפכו
להיות כמעט עניין שבשגרה היו עבורי לא יותר משמועה. נראה כי
אפילו לוחות טקטוניים הזזים מתחתיי אינם מצליחים לחדור לתוכי.
אף פעם לא הייתי אחד שמבין רמזים, ככה צוחקים עלי תמיד. תבוא
ביום שישי, נפגשים ביער חורשים, לחשה אליי כדי שהמנהלת שלנו לא
תשמע, אומרים שתהיה רעידת אמיתית, כמו בסרטים, אנחנו כולנו
נפגשים לחגוג, זה הזמן לנסות את מה שעוד לא ניסית, מי יודע אם
לא יהיה מאוחר מדי. לחגוג? שאלתי בבעתה. נהיה לי פתאום חם. אני
חייב ללכת, זרקתי לעבר הבוסית שלי בלי לחכות לתגובה, ונעלמתי.

2
האוטובוס לקח אותי למחוזות אחרים.
"הסטודן", המצאה גאונית ללא ספק, נותן לסטודנט הרגשה של
מרחבים, והופכת את העיר המנוכרת למעט ביתית יותר, הרי אפשר
להגיע לכל מקום בחינם (או לפחות בשמונה תשלומים נוחים כל
סמסטר). האוטובוס לקח אותי אל הים, מקום בו ריחות הפיח נטמעים
מעט בבריזה המגיעה אלינו מארצות הים, ואפשר לחוש שחרור אמיתי.
התיישבתי על החוף, בהעדר מגבת או כל ציוד רלבנטי אחר כל
שיכולתי הוא להביט אל הים ולשקוע במחשבות. חורף מוזר אה? קטע
את מחשבותיי קול מתוק. מצמצתי בעצבנות, כשלמולי הופיעו שתי
עיניים חומות ועמוקות, ואחריהן חיוך חם. חורף? כן כך קוראים
כאן לעונה הזו, בה הימים חמים והלילות קרים. זה לא ממש חורף,
אמרתי, במיטב השנינות שהצלחתי להפיק מעצמי. כן אה? אמרה,
והלכה. מה בעצם קרה כאן? לא הצלחתי להבין. אך היה ברור לי
שימים מוזרים עוברים עליי. הבטתי על החוף המלא באנשים ביום של
דצמבר, יושבים, צוחקים עם בנות זוגם. מה יש להם שלי אין?
החלטתי לחזור הביתה. אני צריך קצת לישון.
3
הבוקר הוא זמן מסוכן, כי הוא טומן בחובו את הפוטנציאל של היום
כולו, לטוב ולרע.
התעוררתי אחרי שתיים עשרה שעות שינה, אך הרגשתי כאילו ישנתי
חמש. שוב טקס הבוקר הרגיל, מעבר מהיר על האינטרנט, וקדימה
לעבודה. איפה היית אתמול? שאלה אותי בכעס הבוסית שלי. המהמתי
לה משהו לא ברור וניגשתי אל המחשב. היום אני אהיה יעיל, ואתרום
את חלקי למערכת. שקעתי בעבודה בתוך ים התאונים הידועים בכינוי
המחמיא "מרחב פתוח". כששוקעים, הגלים חולפים מעלייך, וכך
התעלמתי מהעיניים של החושנית ששאלה אותי אם תראה אותי ביום
שישי ביער חורשים. כדאי לך, אמרה לי, אחותי הקטנה תבוא גם.
יהיה לילה בלתי נשכח. היום הסתיים במהירות, ובלבי גמלה ההחלטה
לנסוע למכון הכושר.
4
אני אוהב את הנסיעה לצפון העיר, שסוגרת לי את המעגל הקטן בו
חיי מתנהלים, בין האוניברסיטה,העבודה והדירה השכורה.
בכניסה למכון הכושר אני מרגיש כמו סטודנט. אם לא שם, איפה כן?
משעשע לחשוב כי לפני כמה שנים בוטלה החובה שהוטלה על הסטודנטים
לקחת קורס כלשהו הכולל פעילות גופנית, ואילו כיום, הפעילות
הכמעט יחידה שאני מבצע באוניברסיטה היא ניצול חדר הכושר הגדול
שלה. האימון התנהל כסדרו, פולחן הגוף במיטבו, הנה אני כבר קצת
יותר מחוטב אמרתי לעצמי, לפחות משהו אחד בחיי מתקדם בכיוון
הנכון. החלק האהוב עליי באימון הוא כמובן המקלחת שאחריי, עת
הזרם החם והחזק במיוחד של המקלחת במכון שוטף מעליי את הזיעה.
יצאתי אל תוך הלילה הרמת אביבי מהורהר למדי, והמתנתי כהרגלי
לאוטובוס האחרון שיאסוף אותי אל מרכז העיר. בתחנה עמדה בחורה
גבוהה, לא הקדשתי לה תשומת לב מרובה, עד ששאלה אותי: אתה יודע
מתי האוטובוס האחרון מגיע? כן, עניתי, בעוד כמה דקות. אני
חושבת שהוא כבר עבר, אמרה לי בקולה המתוק וחייכה. לא יכול
להיות אמרתי, הוא רק יוצא עכשיו. אמרו לך פעם שאתה לא מבין
רמזים, שאלה אותי וצחקה בקול גדול. אה, אמרתי בתחושת ניצחון,
את מוכרת לי. לפתע נשלחה אליי יד רכה, וכלל בלי שהבנתי מה קורה
וללא שליטתי, זוג שפתיים דקות נחו על שפתי. הלכנו אל ביתה
ששוכן לא הרחק מתחנת האוטובוס. בלילה, כשחבקתי את גופה הארוך
ושדיה הקטנים וחשתי את מגע עורה, רעדה לפתע האדמה. הרגשת את
זה? שאלה בבהלה. הפעם כן, עניתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
להוסיף סלוגן
לבמה זה בדיוק
כמו להוסיף מיים
לאינסטנט
פודינג



הבשלן


תרומה לבמה




בבמה מאז 2/5/08 10:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עומר נץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה