מיד כשרכשתי את ביתי,
התחלתי לטפח גינתי.
זרעתי דשא וגינת ירק
ועץ תפוח ועץ תמר ענק.
ולימיני עמדה גדר ובעברה שכן
והוא גם כן במצבי על אדמתו רוכן.
והיחסים בינינו היו מצוינים
כששנינו כל היום האדמה עודרים.

והינו אז אחד
זה בצד וזה בצד
כי איך אמרו החכמים -
גדר טובה עושה שכנים טובים.

בחורף הראשון והשני,
פרחה צמחה לפלא גינתי.
אבל פתאום בחורף השלישי,
נשב לפתע רוח עוצמתי.
וכמו בסרט מלחמה נפלה אז הגדר
ראיתי כי גינת שכני היא ירוקה יותר
והוא עמד נשען על עץ זיתים
ומבטו אותי שואל - אז מה עושים?

והיינו אז בוהים
בגינות של השכנים.
כי איך אמרו דברי ימים -
חומות נופלות חושפות פנים.

אמרתי לו תראה נא אדוני:
אם כבר נפלה חומה אז לא בוכים.
אולי פשוט תמכור לי אדמתך,
אני מבטיח לפצות אותך.
והוא אמר לעולם, בלי שום פנים ואופן
האדמה הזו לי קודש קודשים ועוגן.
ואז הפנינו זה לזה הגב.
וכל אחד שלף חרבו - יוצאים לקרב.

והיינו אז כגוי על גוי,
העננים צבעו שחור,
כמו שאמרת לי מזמן -
הכבש לזאב הוא מעדן.

וכשירד החושך על ביתי,
הלוך הלכתי לגינת שכני.
ובידי מסור גדול ועת
גינת שכני מיד אני כורת.
בבוקר מתעורר, נגש אל גינתי
רואה אותה כסנה בוער עולה באש.
עכשיו אני והוא שכנים טובים
כשמעלינו מצבה וזר פרחים.

ולא נותרו שכנים בכלל,
אחד נפל שני חלל.
כי כנראה כולם טועים -
בסוף מעל כולם - מטע זיתים.