איך קורה שאדם קם בבוקר ומגלה שכבר אין כלום? אין לו שמיים
ואין לו שמש. עזבו שמש ושמיים, כי מה הוא כבר יכול לעשות עם זה
כשיש חשמל. אין לו בית שימוש ואין לו טלוויזיה או משהו לקרוא.
אין לו עבודה ואין לו חיים או משפחה. ככה קורה, שאדם קם בבוקר
ומגלה שאין - הכל נעלם. זה לא משנה לאן ילך או מה יעשה, כי אין
כלום וגם אין איפה לחפש, כי הכל פה זה בעצם כלום. כל מה שיש
לו, לזה שקם, זה כלום. ומה הוא יכול לעשות עם זה? עם כלום אי
אפשר ללכת לסופר, הוא מתאר את אמא שלו אומרת, עם הטון המנדנד.
אז יש לו כלום ומחשבה על מה שאמא הייתה אומרת, בכל זאת זה לא
הרבה. קצת יותר מכלום. הוא חושב עוד קצת וממלא את הכלום
במחשבות שלו, על סתם, דברים לא חשובים. ככה יוצא שבכל הזמן הזה
שעבר הוא מילא את כלום בסתם, ועכשיו יש לו קצת יותר מכלום
וסתם. עדיין, לא הרבה. בסופו של דבר גם לאדם הזה, אין לו
בדידות ורגש כדי להרגיש שהוא בודד, אז הוא בסדר עם כל המחשבות
הסתמיות שלו, ועם זה שהכול נעשה בגוון קצת יותר אפור מהרגיל.
אין לו געגוע כדי להתגעגע למה שהיה לו, הטלוויזיה והבית שימוש
או אשתו, אז הוא גם לא מתגעגע והוא מסתדר די טוב. הוא גם חושב
על זה שהוא מסתדר די טוב, וטוב לו. טוב לו עם הכלום והסתם שלו,
כי מה עוד הוא צריך כשאין לו געגוע ובדידות. הכל נחרב כשאותו
אדם קם עוד פעם ביום אחר ומגלה שפלשו לו אל הכלום והסתם. זבוב.
מזמזם לו ברחבי הכלום שממולא בסתם. בגלל שאין עוד הרבה חוץ
מזה, הזמזום עושה הדים ותחושת עצבנות מזדחלת אל אחורי ראשו של
האדם שקם. מחשבת "איך להפטר מהזבוב?" גם כן מוצאת את דרכה אל
מוחו ויחד איתה הרצון העז להפטר מן אותו מזיק. הסתם מצטופף
ומפנה מקום למחשבות על חומרי הדברה ומשטחים דביקים או עיתונים
מגולגלים. כשאלו לא עוזרים ולא תופסים את הזבוב, האיש חושב על
איזה ספר טוב או מגזין שיסיחו את דעתו מן הזבוב. אי אפשר
להתרכז ככה, עם הדי הזמזום הללו, הוא חושב וכבר הסתם מתכווץ
עוד קצת. מחשבת געגוע לשקט שהיה לו מכווצת את הסתם אל שולי
הכלום בעזרת מחשבות על חדרים אחרים בהם יוכל להיות, למרות שהוא
בכלל לא היה צריך חדר, בחדרים אלו יש חשמל, משפחה וטלוויזיה
שיסיחו את דעתו מן הזבוב, כי הטלוויזיה חזקה יותר מן הזבוב
והמשפחה בטח ובטח שיותר קולנית. עכשיו כבר ניתן לראות פה ושם
כתמים דהויים של סתם ומעטפת דקיקה של כלום, אותה זבובים יכולים
לעבור בקלות רבה, מצד אחד לאחר, מותירים אחריהם חדרים מלאים
בטלוויזיה, חשמל וגעגועים לשקט.