סופר אחד השווה בין פתיחות ספרים, לבין פתיחות במשחק השחמט -
לכאורה אין בכך רב, אולם הן אכן זהות. אהיה מדויק, קחו כדוגמא
את עצמכם, נניח בבוקר פשוט של אמצע השבוע, תנמנמו באוטובוס
בדרך לעבודה, ואז ללא כל אזהרה מוקדמת יתיישב לצדכם טיפוס
באוטובוס.
טיפוס רגיל חובש מגבעת, שפמפם, מקריח וכולי. אתם כמובן תפנו
ראשכם לחלון, וכי מה יש להביט בטיפוס רגיל. ואז בעוד אתם בוהים
בנופים החולפים לרגע תדמו כי נקש קלות אותו טיפוס רגיל על
רגלכם: טאפ, טאפ, טאפ.
בתחילה תתעלמו וכי מה לכם ולטיפוס ועוד באוטובוס, ברם שוב, או
אז תפנו ראשכם בחוסר נוחות לבדוק במה העניין והטיפוס, חיוך על
פניו, ישלח ידו לכיס המקטורן הירוק-ספה, וישלוף באדיבות כרטיס
ביקור: "רלף הודנבורגן", נאמר שם באותיות כסף גנדרניות,
"חלומות", באותיות  קטנות יותר ומוזהבות.
תמהני מה יהיו תוצאותיו של ניסוי כדלקמן: קח חיה, כלב, חתול,
עכבר והצב בפניה את הבעיה הבאה: דרכה לקבל אוכל הוא בלחיצה על
דוושה, או אז נפתח פתח דרכו היא ניזונה. אפס, בכל יום בו החיה
לוחצת על הדוושה ואוכלת, מצטמצם הפתח, עד שאין היא יכולה
להכניס ראשה לאכול. כיצד תנהג?, כיצד היית נוהג אתה?!.
נניח לכך לפי שעה. "רלף הוא השם", מציג עצמו אדון הודנבורגן
ומפטיר בחביבות תוך שליחת ידו הימנית ללחיצה חמה וחזקה,
"חלומות, הא, זה המקצוע". תופתעו?, לא תופתעו?, בזקנו של
הנביא, איש שמשלח ידו בחלומות?!; ואחר שתופתעו מן הסתם
תתמרמרו, מפני שאולי רלף מתכוון לדברים אסורים, דברים הקיימים
למגינת-ליבו של החוק, לך-דע למה הוא מתכוון, וכבר תשקלו סיבוב
הראש חזרה, בהתעלמות.
אבל, ומה אם כן, ומה אם אין כאן דבר פסול - מה אז?. אולי
בכל-זאת כדאי להמשיך ולפטפט עם אותו טיפוס. אולי תהיה לו הצעה
מעניינת?!.
"תסלח לי שאני שואל", תפנו בהיסוס למר הודנבורגן, "אדון
הודנבורגן, מה זה אומר חלומות?".
"אה, אני שמח שאתה שואל איש צעיר. באמת בימינו כבר אין רבים
כמותי. אומר לך בפשטות חביבי, לכל אדם יש חלום, חלומות, ובכן
בידי להגשימם".
"כך סתם, ללא דבר?", תיתממו.
"כמובן קיים שכר טרחה קטן", יצטחק רלף, "שווה לכל נפש".
"והוא?".
"חשוב על חלומך, חביבי. כשתדע נדבר על העניינים הצדדיים".
רלף ירד בתחנה.
נירה ואברם בעלה השתתפו בשעשועון נושא פרסים בטלוויזיה. אברם
הוא מאותם שקיבלו את כרטיסו של רלף, באוטובוס, בדרך לעבודה
בחברת החשמל. חלומו של אברם היה לזכות באותו שעשועון. רק בלילה
הקודם, אחר שנרדם, ראה עצמו נישא על כתפיהן של שתי החתיכות
הצעירות ומקבל לידיו במזומן, במזוודה, סכום נפלא.
הקהל עודד אותו וכעת, במציאות, נותרה לו ולאישתו עוד מטלה אחת
בטרם יזכו בפרס הנכסף. אברם זכה. כל כך היה שיכור ניצחון והלום
רעם למשמע סכום הפרס שהוגש בצ'ק, עד ששכח הכול אודות רלף. גם
למחרת כשהוא ואשתו ניגשו לקנות סלון ומטבח חדשים עדיין לא נזכר
אברם ברלף.
ורק אחר-הצהריים, שעה שברך ידיד שחלף על המדרכה למולו ונזכר
שאינו מכיר אותו אדם, למרות שנופף לו לשלום ואף קרא בשמו, קדרו
פניו של אברם. כשחזר הביתה, סיפר על כך לנירה וגם לראשונה על
רלף.
"זה לא נראה לי", אמרה נירה לאברם לאחר שסיפר לה את כל סיפור
הפגישה, ואף הראה לה את כרטיס הביקור. "אין כאן טלפון, אין
כתובת, כלום", אמרה נירה בסערה, "נראה לי עבדו עליך אברם".
אברם לא ידע מה לעשות. מצד אחד, מצוין, הוא זכה בשעשועון והכסף
שלו ומחר יגיעו המטבח והסלון ואף אחד לא יקח אותם ממנו. ומצד
שני מה עם רלף, מי זה הטיפוס הזה, ואם הוא יבוא בדרישות, מה
אז?
למחרת לא קמה ליטל, בתם בת הארבע של אברם ונירה. אברם הודיע
לעבודה שלא יגיע ונירה לא הפסיקה לבכות כל היום. למחרת קברו
אותה. אברם היה נחוש, הוא זכר את היום, השעה ואת קו האוטובוס
המדויק. חסר לו שלא אפגוש אותו, אמר אברם לעצמו כשנפרד ממיטל,
בתו האמצעית, בדרכה לבית-הספר.
רלף הגיע מחויך כדרכו, התיישב ובפנים משתתפי אבל אמר, "אני
מצטער". אברם התעצבן, כמעט הרים קולו ואמר, "טוב מספיק, הבנתי
אותך, עכשיו דבר ראשון תחזיר את מיטל ואחר-כך תגיד לי מה אתה
בכלל רוצה ממני".
"דבר ראשון תירגע", רלף אמר, "ככה לא מדברים אנשים מכובדים.
בנוגע לבתך, אני מודה, זאת לא הייתה הכוונה, הייתה טעות,
טעויות קורות אפילו אצלנו, אבל אדון כהן, ישנה כאן בעיה אחרת
שבלעדיה הופפפפ, בלעדיה לא היינו מקיימים את השיחה הלא נעימה
הזאת. הרי ידעת איפה למצוא אותי, נכון, והחלום, בכן, חוששני
שהוא אכן התגשם, אז למה, תגיד לי בבקשה אדון אברם כהן, למה לא
באת לשלם?".
"אתה יודע מה, בסדר", אברם לא האמין למשמע פיו, "מה אתה
רוצה?".
רלף צחק. "אתה באמת לא יודע?!".