הלום, יושב מביט בעיניים ירוקות חומות שמביטות בי בסקרנות שדבר
אינו מפריעה. סקרנות פולשנית מביטה בקנקן. חצי ריק אני מתחיל
לדלוף ולזלוג. מתרוקן מהווייתי ומישותי, נשאר בעל כורחי,
זכוכית דקה, קליפה ריקה מתוכן. חיוך מתנשא מתרפס ניתז לכל
הכיוונים מנסה למצוא רע ושותף לאיזו מזימה חתרנית עמומה. אך
בכל מקום מתקבל בברכת הזדהות קצרה, מחזיק כמה שניות ונושר לתוך
בריכת צחוק ושימחה מאולצת שרק קורעת ומעמיקה את השבר. אין
מרגוע כמו חייה לכודה, המחשבה מתרוצצת בבהלה לכל הכיוונים
שועטת ומתנגשת בצליל מחריש אוזניים על סורגי התודעה והשליטה
העצמית. גופי מזדעזע מעוצמת ההתנגשות. כגז המתפשט וממלא כל
פינה עיקול וקימור משתלטת ערגת הבריחה על כל רובדי. תירוץ,
חיוך, יציאה, נשימה, אכזבה, הכחשה, כעס, בושה, שיכחה, כתיבה,
התעלות.
מנתח, שוכח, מפסיק.


הערה לעורך שאולי לא יבין את השם וישלח לי מייל שידחה את
אישורה של היצירה:
הדממה מאנישה - הפיכת דבר מה לדומם, וייחוס לו תכונות אנושיות.
זה הרעיון.