נטשה אהרון / הגשם הראשון של השנה |
היית קורע את החולצה ממנה
ומנשק כל חלק בגופה
הלבן
והחלק
היית לוקח את החיוך
ומטביע אותו בעיניך
מוריד עוד פיסה
ועוד פיסה.
פיסה
אחר פיסה
מהעור המתקלף
מוחק את החלק האחרון
שנשאר,
שפגע,
ומשאיר את הלב פתוח
כדי לתת לחיוך להיכנס פנימה.
ובליל ברכה שכזה,
ירח מלא ויללת זאב
ותלך בשדה הרטוב
והאדמה הלחה נטמעת ברגלייך היחפות
והגשם קולח,
פורח,
זורח
על פניך
כשקרעת את החולצה
ונישקת את הגוף
בשדה פורח מהגשם הראשון של השנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|