"אתה לא יכול להתנהג כמו חרא ואז לכתוב איזה סיפור או הודעה
ולצפות שהכל יחזור לקדמותו, אנחנו כנראה לא באותו ראש וגם אם
נחזור לדבר, ידידים כמו פעם כבר לא נהיה ואין לי חשק להבליג
כבר, נמאס! ואגב, לשלוח הודעה קבוצתית לא נחשב לנסות לדבר".

"קיבלת את ההודעה הזאת כי את גורם חשוב בחיים שלי... לא הרבה
אנשים קיבלו את ההודעה הזאת. זה לא היה נסיון לחזור לדבר איתך,
אני יותר גדול מזה. אם הייתי רוצה הייתי בא ומדבר איתך פנים
מול פנים ולא דרך הודעות. וגם אם הייתי בא בנסיון לדבר איתך
תאמיני לי שאני יודע שזה לא יהיה כמו פעם וטוב שכך. אה ונכון,
הייתי חרא ואני כנראה גם אשאר חרא בשבילך אבל לא הייתי החרא
היחיד פה.
מה שרציתי בהודעה ההיא זה להגיד שאחרי עשר שנים אני מסתכל
אחורה ורואה מי באמת חשוב לי ואת מי שאני אוהב אבל באמת אוהב
ולהגיד לו את זה.
תעשי עם זה מה שבא לך, אם תרצי לחזור לדבר איתי אני אשמח ואם
לא לפחות אני יודע שהעברתי לך את מה שאני חושב עליך".

"אני יודעת שלפעמים אני זורקת משפטים שעלולים לפגוע אבל מי
שמכיר אותי צריך לדעת מתי להתייחס אלי ברצינות ומתי לא ומה
שעשית לי לא הגיע לי וזאת לא הפעם הראשונה ולא מעניין אותי כמה
אני חשובה לך".

"לא מעניין! אז סגרנו את הפינה הזאת.... תודה על תשומת הלב".

"הסימן קריאה לא מפחיד אותי.
והנה שוב התייחסת לחלק הלא חשוב בכל מה שאמרתי".

"כל כך בא לי להגיד לך כמה טוב שיצאת לי מהחיים. אבל אני לא
יכול להגיד את זה...
את אומרת שמי שמכיר אותך צריך לדעת לדעת מתי להתייחס למה שאת
אומרת ומתי לא, זה לא נותן לך לגיטימציה להגיד כל מה שבא לך...
גם לי לא מגיע לקבל את הדברים האלה גם אם אני יודע שזה לא
בכוונה... אני לא צריך לחשוב שבע פעמים על כל דבר שאת אומרת
ולנסות לפענח חמה התכוונת."

"אני לא יודעת לדבר אחרת אז עזוב אם טוב לך שאני לא בחיים שלך
אז סבבה".

"אל תכניסי לי מילים לפה!!! תקראי עוד פעם ועוד פעם ועוד אחת
את מה שכתוב עד שתראי את מה שכתוב ולא את מה שאת רוצה שיהיה
כתוב".

"לא משנה, רשמתי לי את יום חמישי האחרון ופעם הבאה שיקרה מצב
כזה שמישהו אחר יעשה.
ד"א אמרת לשי שניסית לדבר איתי שבוע שעבר ולא רציתי, מתי בדיוק
זה קרה?".

"ביום ראשון או שני אחרי הסופ"ש ששלחתי את ההודעה ה"קבוצתית".
באתי בכוונה לדבר איתך וחיכיתי לזמן שתשבי לבד....
עד שהגיע הרגע המתאים את ישבת על הספה מתחת למזגן ואני
התיישבתי על הספה השניה וחשבתי מה אני יכול להגיד לך (וגם
התביישתי) ואז אמרתי כזה  "שירן" ואת פשוט קמת והלכת."

"לא זוכרת סיטואציה כזאת ובטח שלא קראת לי".

"ברור שאת לא זוכרת כי ממתי זיו החרא יעשה מעשה כזה?! לא קרה
ולא יקרה, זיו תמיד ישאר הבן זונה שהוא תמיד היה".

"כנראה ה"שירן" שלך היה חלש ביותר
באמת מצטערת שלא שמעתי."

"אל תצטערי. זה כנראה לטובה...
אנחנו לא באותו ראש, את נפגעת ממני יותר מדי ואני נעלב
ממך....
עדיף ככה.

"טוב".