חורף אחד
2 חולצות קצרות
30 זוגות נעליים במידה גדולה מדי
זוג משקפיים כהים מדי
100 ספרים
שנים של בדידות.

24 שעות ביממה
1-8 ארוחות ביום
8 שעות של לישון
6-9 שיחות ביום
30 דקות של חיוך
0-100 דמעות
פה ושם צחוק, לעתים בכי, לפעמים אפילו חיבה.

יותר מזה כלום. שום דבר אחרת.

אז כשאנחנו ממציאים את כל מה שניתן לראות.
הוא לא היה קיים קודם.
אין מה לגלות
ואין כלום ודאי
אין נכון ולא נכון
אין מדעי ומדוייק יותר מרוחני ומרגיש.
אין במה להאמין
ואין במה להיאחז.
וזה אפילו לא מפחיד.
אלא יותר
סתם יותר
פשוט
סתם.

אז תאכלו חביתה ותשתו יין
ותלמדו הנדסה ולא תדעו איך להחזיק מברג
ותשמעו מוסיקה בלי לתופף ברגל את הקצב
ותחבקו בידיים רכות מדי
ותשבעו באמונות שאפילו אתם לא קונים
ותחיו בשביל מחר ותבכו את היום
ותסתכלו בתמונות בבטחון מלא שאז הייתם מאושרים, סתם בגלל חיוך
מזוייף של רגע.
ותשמרו קרוב אנשים חופשיים בטענה שאתם אוהבים אותם.
ותירדמו לילות שלמים בזרועות זרים.
ותקנו אוטו יקר ובית זול
ותתקעו בו מדפים מדפים מלאים בספרים שמעולם לא טרחתם לקרוא
באמת
ולכל מי שיכנס תספרו את כל הדברים החכמים שאחרים הדפיסו
בשבילכם.
ותאזינו לבאך ושופן וויוולדי בלי להרגיש
ותחייכו בדמעות קפואות
ותישנו
תישנו טוב בלילה.
בלי לחלום אפילו שניה
בלי לחלום אפילו
בכלל.

מספרים מספרים מספרים
פשוט כלכך
כלכך מסובך

אנחנו בנינו את הכל
יום אחד עוד נשרוף
ואז יבנו שוב
בשביל לשרוף
ושוב... ושוב... ושוב.

ההתהדרות הגדולה במוחות המפוארים
לחינם היא.
באמת שלכלום
חכמים ככל שנהיה
אנחנו לא לומדים
פשוט לא.
ניתן לקמט הכל ולשחק בקליעות
ישר לתוך כל הלבבות השבורים.

רוחות רפאים של חלומות ישנים מתנדפות ברוח
מעירות אותי בלילה בזמזום חרישי
ממלמלות לי שירים בקצב רדום
רוחות של חורף מדגדגות אותן בבטן
ואיך שהן צוחקות ביחד
ואיך שהן צווחות לי באוזניים