מזה זמן רב לא עלית בזיכרוני...
ליתר דיוק עברו כשלוש שנים ועדיין הינך... אינך.
וכשפתאום כולן...  אז זכרתי.
אולי רציתי לומר מין סליחה.
מחל לי אם לעולם לא אוכל... רק אחת. דמעה אחת בשבילך.
איש יודע דבר לחש לי בקולו הזקן, העייף.
שדמותך עוד סביבי. בכעסה הרב מאיימת למוטט.
אם אומר שגופך שלח בי אותות לא אותות של שנאה.
האם תיסלח לי?
לא מדמיינת איך אלטף ראשך והניח בעדינות על הכר
רק רושמת לך אולי תבין. אפילו  וידוי כה אכזר
אין מה לומר. לא היו לא יהיו עוד מילים לעולם
מאחלת רק טוב בחיים החדשים שאלוהים ינפיק לך
שתיגדל בבביטנה של אחרת..
רק לא בשלי. ילדי... אמא שלך.