אוטוטו הוא מגיע... הקיץ הבא...

אני אהיה סוף סוף בארץ, וזה כבר יהיה שנתיים מאז שראיתי אותך.
נכון שדיברנו פעם או פעמיים
אבל מספר השיחות שלנו נשאר בשניים.

כבר עבר די הרבה זמן מאז שממש דיברנו, וזה טוב,
כי על זה הסכמנו.
אבל הנה מתקרב התאריך, ששנינו נהיה באותה יבשה,
כמו שצריך.

ומה יקרה אז?

האם שנינו נתלקח? הלהבה תשרוף את שנינו, ויהיה לנו רק שמח?
או אולי בכלל לא נתראה?
לא נראה לי שאני אוכל לסבול את זה...

אנחנו חייבים להתראות, אסור לבזבז את ההזדמנות הזו,
כי מי יודע מתי תהיה עוד כזאת?

אבל אני לא יודעת מה יהיה...
מה יקרה כשנראה אחד את השני אחרי כל הזמן הזה?


אני יודעת שאתה בצבא, ומאוד עסוק בעניינים שלך.
אבל אני רוצה לדעת מה אתה חושב,
ואולי תוכל להגיד לי בפעם הבאה שתהיה ליד מחשב?

אני לא אשקר, אני מתגעגעת.
ובידייך הייתי רוצה שוב לגעת...
אפילו אם אנחנו רק לוחצים ידיים,
אפילו אם זה רק פעם או פעמיים...

קשה לגמרי לעבור מאהבה אמתית,
כי מי יודע כמה זמן יעבור עד שזה יקרה בשנית?