[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אנה ריבקין
/
חדש - חלק ג'

נשארו לי חודשיים עד לסיום השירות הצבאי שלי וקיבלתי אישור
ליציאות טובות ותכופות יותר. כמעט ולא נשארתי יותר שבתות
ולעיתים אפילו נתנו לי לחזור הבייתה בסוף יום העבודה של יום
רביעי (רבו"ש..). התחלתי לחפש עבודה במרכז הארץ, איפה ששי גר.
גרתי בצפון והיה לי קשה להתמודד עם העובדה שכנראה אעזוב את
הבית ולא אוכל לראות את משפחתי באופן יום- יומי. עם זאת, לא
רציתי שאחרי השיחרור אמשיך להיפגש עם שי רק בסופי שבוע.
הוא מצידו היה מוכן לעבור לגור יותר קרוב לבית הוריי, אבל
הייתה לו עבודה מסודרת במרכז והוא תיכנן להתחיל ללמוד
באוניברסיטה.
כעבור כחודש, הגעתי לראיון עבודה בחברת תקשורת שעבדתי מולה
בצבא. אחד העובדים שהכיר אותי, עזר לי להעביר את קורות החיים
שלי לממונה שלו ולאחר זמן מה הוזמנתי לראיון. לשמחתי הרבה,
הספקתי להגיע למספר ראיונות עבודה במקומות אחרים לפני כן וזה
נתן לי קצת ביטחון. הייתי די רגועה, עניתי על השאלות שנשאלו
והמראיינת השרתה עליי אווירת נינוחות. בזמן שדיברנו היא רשמה
מספר הערות בפנקס שלה ובסוף נתנה לי כרטיס ביקור קטן שעליו היה
מספר טלפון ופרטים נוספים. היא אמרה שאתקשר לבעל הכרטיס ואקבע
פגישה איתו. זה היה השלב השני במיון לקבלה לחברה. אחרי שלוש
פגישות "סינון- מיון", נשלחתי לתיחקור בטחוני כדי לקבל סיווג
ואחרי זה נפגשתי עם הגיזבר של החברה. התקבלתי למחלקת שירות
לקוחות, למרות שרציתי להגיע למחלקה הטכנית. בגלל שלא הייתה לי
הכשרה מספיק גבוהה, לא התקבלתי, אבל הבטיחו לי שאם אעבוד
ברצינות ואוכיח את עצמי, אוכל להתקדם לתפקיד שרציתי תוך חצי
שנה עד שנה. שמחתי מאוד ועבדתי קשה כל יום. כשלא הייתי במשמרות
שלי, באתי וישבתי בסיפרייה ובמעבדות של החברה ולמדתי מהספרים
והעובדים. הייתי מאושרת שעבדתי בחברה כל כך מכובדת ועוד
כשהייתי משוחררת טרייה.

לא היה חסר דבר בחיי. הייתה לי משפחה אוהבת ותומכת, בן זוג שלא
יכולתי לבקש מושלם ממנו, עבודה מסודרת, קורת גג, בריאות
ותוכניות לעתיד כמו לימודים וטיול לחו"ל. הייתי אדם שלם
ומאושר.
"יקירתי, עבדת כל כך קשה בחצי השנה האחרונה, לכן הגיע זמן
להפסקה ולנסיעה ליעד שתבחרי.. מצורף בזאת טופס טיולים,שעלייך
למלא בקפידה עד הערב ובו תכתבי את מבוקשך. אוהב וכבר מתגעגע,
שי."
זה היה היום החופשי שלי וקראתי את הפתק שאהובי השאיר על המקרר.
הכנתי לעצמי ארוחת בוקר קלילה והתחלתי לחשוב על רעיון לטיול
זוגי שישמח את שנינו. רציתי לראות כל כך הרבה מקומות בארץ וזו
הייתה הזדמנות נפלאה עבור שנינו לקחת הפסקה קצרה מהעבודה
ולהקדיש זמן לעצמנו.
כששי חזר מהעבודה בערב, ניפנפתי מולו דף מלא בהצעות ושירבוטים
קטנים לאילוסטרצייה בשוליים.
הוא נעל את הדלת, שם את המפתחות על השידה והחזיר את נעליו
לארונית. אחר כך פנה אליי.
"Give it to me, sunshine; I want to see what you have
written down there."
"Come and get it, if you can..."
תפסתי את הדף בחוזקה וברחתי ממנו בריצה קלילה. הוא שיתף פעולה
ועקב אחריי, בלי מאמץ, בפסיעות רחבות. עברנו מחדר לחדר, עד
שנעצרתי ונכנסתי לחדר האמבטיה. הוא נעמד בכניסה והסתכל עליי
בחיוך. סימנתי לו להיכנס עם האצבע ולא יכולתי עוד להסתיר את
החיוך שמתח את שפתיי.
"עכשיו אפשר לקבל את זה?"
העברתי לידיו את "המסמך". "אתה רעב, מותק?"
"רעב אלייך."
"מצויין, אז תשב פה רגע ואני כבר חוזרת." נתתי לו זמן לקרוא
ובנתיים הלכתי לחדר השינה ולבשתי את הלבנים המפתים החדשים
שקניתי מוקדם יותר באותו יום. לקחתי איתי קערת גלידה עם חתיכות
פרי וחזרתי.
"אוי, נערתי, עיניי כבר אינן צלולות כפעם.. קרבי נא אליי כדי
שאוכל לראותך טוב יותר.." הוא נשך את שפתו התחתונה והושיט את
ידיו לכיווני. התקרבתי בדילוגים, תוך כדי שיד אחת מחזיקה
בקינוח שלנו והיד השנייה משחקת בשיערי הארוך בשובבות. הנחתי את
הקערה והתחבקנו. אפילו שהיה קצת קריר בחדר, ההרגשה של גופו
צמוד לגופי העבירה בי תחושת חמימות וגלי אושר הציפו אותי.
"התגעגעתי נורא כשלא היית, אבל עכשיו כשאתה איתי, הציפייה
השתלמה."
"ג'ינג'ית שלי, חשבתי עלייך ועל הנמשים שלך כל היום!" הוא חייך
והמשיך, "במשך כשעה השתעשעתי ביצירת אובייקטים עם השמות ליאור,
הפרח שלי, מלאכית ועוד. אפילו דאגתי שתהייה ביניהם הורשה
והשתמשתי בפונקציות וירטואליות ובפולימורפיזם.."
הוא הצחיק אותי נורא, אבל הפסקתי אותו בנשיקה ארוכה ואח"כ
לחשתי באוזנו: "אז עכשיו אני אשתמש בפונקציות  הוירטואליות
החדשות שלי עלייך!" קרצתי והתחלתי לפתוח את כפתורי חולצתו.
החדר היה מלא בריח עדין של לוונדר וברקע התנגנו שירים שקטים של
שרה בריטמן.
"אחלה אווירה!" ישבנו ערומים בתוך המים החמימים ושיחקנו כמו
שני ילדים קטנים. שי נראה כמו ילד בן חמש שזה עתה קיבל את מתנת
יום ההולדת שרצה כל השנה ואיך אני נראיתי?! אני מניחה שגם
נראיתי מאושרת עד הגג.
"Wow, you look radiant! You look so good, but yet so far,
come closer."
"Oww, now that you are here, I can feel you. My dream really
came true!"
"Shhhhhh... Let's just enjoy it."
ישבנו בשקט מחובקים באמבטיה, מלטפים אחד את השני ברוך, עד
שכמעט נרדמתי שם בזרועותיו.
"דובשנית, העור שלך התקמט לגמרי, נראה לי שכדאי כבר לצאת.."
"טוב." יצאתי ראשונה והבאתי לנו מגבות מהמגירה. "היה כיף."
אמרתי, חצי מנומנמת.
"בטח, אבל למה היה? הערב עוד צעיר. תלבשי את זה גם במיטה?!"
שמעתי כמיהה בקולו ואז הוא התקרב אליי ונישק אותי בעורף.
"כמובן." הלכתי לשטוף את הפנים עם מים קרים. השהייה באמבטיה
רוקנה לגמרי את מצבור הכוחות שלי, אפילו שהייתה מועילה מאוד
למצבור מצב רוחי החיובי. המשכנו את הערב הזוגי האינטימי במיטה
ונרדמנו רק לאחר צבירת אי אילו חוויות מדהימות נוספות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ברגעים אלה אני
מתעמלת על שרירי
הנרתיק שלי.





יעיל לכמה וכמה
דברים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/08 13:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנה ריבקין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה