נותרתי לכוד בין מציאות לדמיון.
בעולם בו כל רגע הוא עוד רגע ראשון.
מן עולם שלא ידוע מה מצב העיניים.
אם פקוחות, עצומות, או אף-אחד מהשניים.

אם היה זה דמיון היה שונה מהכל.
פשוט הייתי דואג לעולם לא לסבול.
שמש גדולה ומלאכים מחייכים.
מקום בו נסים הם מקרים שכיחים.

אך אם הייתה זו מציאות אז היכן הכאב.
והיכן השנאה שהאדם כה אוהב.
איפה החשק למצוא אהבה,
ולאן נעלמו כל חיות התיבה.

האם זו דממה או שמא רעש מוחלט.
כל-כך מסנוור שכבר חשוך לי מעט.
מנסה לשחזר בעזרת עט וקרטון.
כשלא יוצאות המילים אז נופל שוב לישון.