לפעמים כשבא אביב
גם קיץ בא ואז גם סתיו
וחורף בא עם קור חביב
ושוב אביב בא אחריו.

אך לפעמים כשבא אביב
מגיע יום די מיוחד
כשמסתכלים סביב סביב,
פתאום יש פוקוס, הכל חד!

איך זה שפעם היה עיוור
חי עם כולם ובחברה
ויום אחד הוא התעורר...
או השתגע משגרה?

שגרה לא משהו, במחשב
ישב וחי לו בלי שום פגע...
למרות שכשאני חושב,
הבן אדם סבל כל רגע.

גם הוא חושב וזה כואב
הרי השיר נכתב היום
לא על אדם אלא על לב
שאף פעם לא מצא מקום...

והוא חיפש והוא חיפש,
אוכזב ונהרס האיש
עד כך שהוא כבר לא מעז
לחוש, לחלום או להרגיש.

אז מהי בעצם אהבה
אם לא קיימת היא בלב
אדם שאכזבה תפסה
ולא נותנת לו לתת?

כשהשורות כבר לא דומות,
כשאין כבר פשר לחרוז
ואיך התחיל מהעונות?
לעזאזל עם התפוז!

חזרו החרוזים לפעול
חזרו התפוזים ליפול
עיניים מכוסות בחול
וכבר נמאס לו מהכל

אדם בשורש, לב על עץ,
העץ קבור באדמה,
האדמה לא תתפוצץ,
היא כבר תשמור על אהבה.

רוח רוח רוח רוח
בפרדס נגמר אוויר
מתפוצץ למישהו מוח
וצובע את הקיר.

אך, חבל חבל חבל
גם על מוח גם על עץ
שניהם מפגרים בכלל
אחד נפל והתפוצץ.

והשני בכלל דפוק
ואידיוט בכל רמות.
אי טוט ודרוג ראזדאיוטסה סטוק.
"- אה אטו קטו? אה יא טבוי קוט!
נה זולוטיח צפיאח סיז'ו,
פוד דובום טם יא בסו חוז'ו.''

אז מה בעצם הנושא?
אולי זה סתם משהו פאסה?

גלו לבד. אני עייף.
אלך לישון לי על כתף
מלאך המוות. לילה טוב.
המשך יגיע בקרוב.