בלב של כולנו, עמוק פנימה,
נמצאת לה התקווה, כבר אלפיים שנה,
התקווה לשלום, ולבית אחד,
רגיעה ושלווה, בשטח מאוחד,

מקווים שיפסיקו, כל המלחמות,
שיהיה זמן לרפא, את הכוויות שעוד חמות,
לתת לפצעים להגליד, ולכאב כבר לעבור,
שלא יהיה צורך בצבא, שכבר לא יהיה ממה לשמור,

אחרי כל כך הרבה זמן, שנלחמנו באויב,
אחרי כל כך הרבה פציעות, סבל וכאב,
ישנה תקווה שזהו זה, נגמר לו הקרב,
התנדף עשן המלחמה, והשלום אלינו שב,

חושב על זה, ושואל את עצמי,
האם עומד להיחרב, כאן כל עולמי?
אבל אז חושב על טוב, ומתמלא בתקווה,
בתחושה של שלום, בתחושה כה טובה,

והכל מסביבי, נדמה פתאום מושלם,
נדמה שזורח ומחייך כל העולם,
תחושה של טוב, כמו השמש, זורחת ועולה,
והלב של כולם, מתמלא תקווה גדולה,

אחרי כל כך הרבה זמן, שנלחמנו באויב,
אחרי כל כך הרבה פציעות, סבל וכאב,
ישנה תקווה שזהו זה, נגמר לו הקרב,
התנדף עשן המלחמה, והשלום אלינו שב,

מגן דוד, פסים כחולים, ובאמצע היונה,
מתפללים ומקווים, שקולנו נענה,
מקווים שכבר יבוא, השלום לארצנו,
ולעולם תישאר, התקווה שבלבנו.