"מה קורה כאן"?
היא צרחה!
מבלי שאף אחד שמע,
"יכול להיות שהשמש לא זרחה היום בבוקר או שזאת רק אני"?
מוזר! אף אחד לא מתבונן בה חוץ ממני,  יכול להיות שרק אני
שומעת אותה?  
היא מתבוננת בנו, באנשים אנחנו חשוכים לה מידיי אפורים, כאילו
שעכשיו 3 בלילה היא התבלבלה שנייה והביטה בשעון שוב.
"האם זה הגיוני שאכן שבע וחצי בבוקר"? שאלה את עצמה בבהלה!
"יכול להיות שאני מדמיינת אולי זה שוב השיגעון הקטן שבי זה
שמתחבא לו שם בקופסא ומדיי פעם נותן לי אותות"  
היא שוב מתבוננת בנו אחרי ששפשפה כבר מספר פעמים את עיניה
ואמרה:
"כמה אנשים מוזרים"
היא עלתה על האוטובוס כמו בכל יום, דרך של שעתיים נסיעה לבסיס
שלה חיילת סוג זין היא!  
עליתי אחריה כרגיל והמשכתי לשמוע אותה:
"האמת חוויה כזאת באוטובוס עוד לא עברתי אני מרגישה שאני
נוסעת בשלוש בלילה הכול נורא חשוך לי האנשים כל כך אפורים,
הם מטושטשים לי כל כך"  
והתיישבה, "כל בוקר אני מתפלאת מחדש האיש הזה שוב כאן זה שתמיד
יושב מולי באותו המקום ובאותה הפוזה הוא נראה לי בערך בן 53.
העור שלו לבן כאילו שצבעו אותו בטיפקס,יושב זקוף רגליים צמודות
אחת לשנייה תיק מרובע חלול שמונח לו על הברכיים הרועדות שלו
ותמיד יש לו מבט של "שוק"! הוא מרכיב משקפיים מוזרות כאלה על
האף הארוך שלו. השפתיים שלו כל כך דקות עד כדיי שהשפם הכבד
מכסה אותם, כאילו שלא היו והמסטיק?! חחח...
בחיים לא ראיתי משהו לועס מסטיק בכזאת מהירות"
המשכתי להקשיב, כל בוקר היא צוחקת!
הוא מזכיר לה את הארנב הזה בפרסומת של "אנרג'אייזר" חחח...
האמת!  שגם אותי הוא קצת מצחיק, אבל אני משתדלת שאף אדם לא
יראה אותי מצחקקת ככה עם עצמי.
ואז היא החלישה את קולה ניסיתי להקשיב למה שאומרת, אבל הפעם
היא ממש לחשה:
"זה כבר מתחיל להיות לי ממש מוזר אפילו הארנב הלבן נראה לי
שחור מידיי זה לא הגיוני?
זאת השמש! היא פשוט לא זרחה היום אני בטוחה, כל האנשים האלה
מתהלכים להם ברחוב כמו מקקים, גם אני אחת מהם"
אתמול בלילה היא לא הצליחה לישון, היא התבוננה דרך החלון הקטן
שמעל הכר שלה,
התבוננה שעות,תמיד היא אהבה להשקיף דרכו, רק אז היא מרגישה
שהיא לא לבד, או יותר נכון שהיא לא לבדה בשיגעון!
והנה היא שוב רואה את הזקן הזה, זה שיש לו "מקל סבא"  שמעיר
חצי שכונה!
יש לו מנהג כזה כל יום בשעה 4 לפנות בבוקר,הוא עובר דרך כל
חנויות המרכז ומנשק מזוזה, מזוזה,
ככה עובר כל משקוף ובכל חנות לא מפספס אפילו אחת, זה גורם לה
לחייך, היא לא לבד, גם לו יש שריטה!  
וגם לזה, לנהג מונית המפורסם שלי! שאולי כבר 3 שעות הוא מחכה
כאן בתחנה כאילו שאיזה מלאכית תבוא לו משמיים ותבקש להפעיל
מונה!
הוא לא חשב לעצמו אולי לעבור בטיילת או משהו?  בטוח יש איזה
זוג חרמן  שעשו "אחד מהיר"  בתוך המים החמימים של הים ודווקא
עכשיו, הוא צריך מונית דחוף לפני שאיישתו תתחיל לחשוד, היא
פתחה את החלון כולו, היא רצתה להראות להם שהם לו השרוטים
היחידים ככה היא, תמיד מחזירה טובות.
על מה כבר היא לא חשבה שישבה שם ליד החלון?  
אפילו את הממטרות שנפתחות בשעה חמש וחמישה לפנות בוקר היא
הספיקה לשמוע, גם זה גרם לה לחייך.
הממטרות משמיעות רעש מוזר וזה הזכיר לה, שכל לילה,היא הייתה
שוכבת במיטה מבלי להירדם כי בכל לילה בשעה חמש וחמישה היה  רעש
מוזר שאף פעם לא גילתה מהיכן הוא מגיע!
היא הייתה בטוחה שרוח באה לבשר לה משהו והיא פחדה, היא כל כך
פחדה.
ביום שגלתה שהרעש מהממטרות שמעתי אותה צוחקת עד אליי !
פוחדת, אני כבר לא אשמע אותה, אף אחד לא ישמע אותה פוחדת
יותר.

מי אני בכלל?
מה אני עושה כאן?
אני ממתינה לתור שלי,
כבר שעתיים שאני מחכה לקב"ן,
ככה זה בצבא הכול לוקח שעות,
בינתיים אני רושמת עליי ועל השיגעון שלי וממשיכה להתפלל
לאלוהים שייתנו לי אולי עוד חודש גימלים.
כי אני לא שורדת יותר,  זה בלתי נסבל!

אל תדאגו! אתם לא השרוטים היחידים!.