יש לי טלפון שחור. זאת אומרת, רוב הזמן הוא שחור, אלא אם כן
הוא רוצה לבשר לי על איזו הודעה או שיחה שלא נענתה. במקרים
כאלה יש פס אפור בתוך כל השחור. פס התקווה בימים בודדים.

אז היום הטלפון שלי שחור לגמרי. מהבוקר היא לא מתקשרת. שלחתי
לה אתמול הודעה, התקשרתי אליה והיא לא מגיבה. היא אפילו לא
במסנג'ר.

לפני כמה ימים עוד נפגשנו. עוד אחת מהפגישות האלה - אנדרטה
למערכת היחסים הארוכה והקשה שהייתה לנו. כמעט התנשקנו שהיא
ביקשה שאני לא אהרוס לה. יש לה משהו אמיתי עכשיו.

אז אתמול נשברתי והתקשרתי. התקשרתי ואחר כך שכבר הייתי שיכור
אפילו שלחתי הודעה. היא לא חזרה אליי. מאז ועד עכשיו הטלפון
נשאר שחור. אני לא יודע איפה היא עכשיו.

אולי היא בעבודה. אולי ישנה אצלו. אולי שכבה איתו. אולי מבלה
איתו את היום. ואולי הכל.

הם ישבו אתמול באיזו מסעדה מפורסמת. זה היה כשהם בדיוק
התיישבו, שהיא ראתה את שמי על הצג בטלפון המצלצל. היא התלבטה
אם לענות וכשראתה שגם הוא רואה מי זה מצלצל ויתרה על הרעיון.

המנות כבר הגיעו. היא אכלה, מתענגת על כל ביס כהרגלה. כל טעימה
חייבת להיות מושלמת המזלג אוסף את השילוב המושלם ממה שנשאר
בצלחת.

בסוף הארוחה היא הזמינה קפוצ'ינו והוא אספרסו קצר. הוא הוציא
סיגריות, שם אחת בפה והושיט לה את השנייה. היא חייכה ולקחה את
הסיגריה לפה בדיוק שהטלפון שלה בישר לה על ההודעה ממני. היא
חייכה אליו באדישות, חיוך עם סיגריה לא דלוקה נעוצה בזוית
הפה.

לרגע היא לא הייתה שם, אבל ניצוץ המצית שקרב לפה שלה החזיר
אותה לשם. הוא הדליק לה את הסיגריה נתן לה יד וחייך. הלילה הוא
הלילה שלו. הם הלכו אליו.

הוא הוריד לה את הבגדים כולם ביחד, לא יכול להחליט איזה חלק
הוא יכול להכיל. הרי היא כולה כל כך מושלמת.

היא ראתה את המבט בעיניים ומשהו צבט לה בלב. הרבה זמן לא
הסתכלו עליה ככה.

היא חשבה עליי לרגעים. הבזקים קצרים של הדברים שהיו בינינו -
המבט הזה. המבט הזה החזיר אותה לשם. היא לא נתנה לו לרדת לה.
"תכנס כבר לפני שאני מתחרטת" היא חשבה. הם עשו אהבה.

עם כל כניסה שלו עוד זיכרון ממני נמחק.

היא לא גמרה. בכל זאת, הפעם הראשונה שלהם.

הודעת הטקסט שלי נקברה עמוק בזיכרון הטלפון שלה ואני עמוק
במעמקי התת מודע.

קמתי היום בבוקר כמה פעמים. בשמונה, בתשע וחצי. בעשר כבר לא
יכלתי יותר ויצאתי מהמיטה. מחכה לתגובה. סימן כלשהו ממנה. עוד
לא מעכל את הלילה שהיא עברה.

חיכיתי ועד עכשיו אני מחכה. שלוש שנים והטלפון נשאר שחור. כל
כך שחור.