|
וכשאת פוחדת ללכת
נשכבת נישכחת בועטת נוזלת
לתוך עצבותך
ממרת תרגע לדין הקיום
נזכרת שאת לא היית איתו שם
ולמרות כל היופי והחלום
את מוצאת את עצמך כמו קשורה למקום
עצי זית נוטעים בך שורשי אדמתך
לא מוסתרת בוכה כמו אמא על ילד
ובחוזק שפתייך מפללת שיריך
מזריעה תקוות עם מושגים שלעולם לא ידעת
נשכבת נשכחת בועטת נוזלת
וכן זוהי ארצך עצם מושבך
כן זוהי מורשת וחלום והבית
בית גינה שבבטנך משחקת
עם פרי אישך
וכן זהו הבית שעקור
וזה החלום של מי שהקים
שיושן על צמחים
והוריש לנחשים את ביתך
אמן לטמטום |
|
|
למה סיפורים
קצרים פה זה רק
רווקים
תל-אביבים
אשכנזים
חילונים
ושמאלנים
שכותבים על
רווקים
תל-אביבים
אשכנזים
חילונים
ושמאלנים?
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.