היא מחייכת אליי, ואני נמס מבפנים,
התגעגעתי אולי, יתכן שעברו כך שנים,
אחות לצרה בחיים, אין כמוה רבות,
ימים חולפים ובאים, ויש לה אלף סיבות
קרובה מתמיד ועכשיו, לדבר עוד דקה וללכת,
איך? ומה המצב? אין זמן לשיחה מתמשכת,
היא בדרך לבית הקפה, לפגוש חברה ולשבת
ואני מקשיב וצופה, איך היא אליי מתקרבת
את לא תאמיני כמה חסרת לי
יודע שלא תאמיני בכלל
לא תאמיני כמה חסרת לי
תאמיני או לא, את חסרת
היא מחבקת אותי, ואני מחבק חזרה,
היא שוב נמצאת כאן איתי, בלב העיר הזרה,
היא קרבה אליי לנשיקה, מבלי להשאיר עקבות,
כזו פיה מתוקה, ויש לה אלף סיבות
את לא תאמיני...
היא אומרת כמה מוזר, אך טוב שקרה ולא רע,
אולי בגלגול מפוזר, או סתם מחוסר ברירה,
את אחות לצרה בחיי, אין כמוך כה רבות,
ימים חולפים מעליי, ויש לך אלף סיבות
את לא תאמיני...
לאילת |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.