עמית קרני מורל / שיר עם דמעה |
פעם אהבתי ארץ בגאון,
אך לא עוד.
בזיכרוני ספוגה היא בריח זיעת בניה,
היום,
היום ספוגה בריחות ריקבון.
כגידול ממאיר תאבת הבצע שולחת גרורות
ורופא? אין
רק אנשי צללים
יועצי סתרים
ועורך-דין, מהמובחרים.
מנהיגייך איבדו כל רסן,
אין גבול לזוהמה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|