א:
זוהי סוג של מגננה
לאהוב כשאין את מה
לקוות שתחזור אותה הכמיהה
לנשיקה על שפתיו
הן לא רכות,לא נוקשות
רק עדינות וחוקרות כאשר נפגשות.

פזמון:
לא יהיה זה עוד רגע קסום
בלילה לבן ועמום
מלא ערפול חושים.
רוצים להרגיש שוב כמו ילדים.
לא אוכל בלעדייך להרגיש כמו עוף החול
שוב ושוב לקום מעפר כשאפול.

ב:
מרגישה נבגדת, פוחדת
בכוח רב ממשיכה עם החיים לריב
בזרם רוצה לשחות
ולא למתוח עוד גבולות ולהקריב
מאושרת צוחקת עוטה פני ליצן עצוב
פוקרפייס שעוברות ברחוב.
כשקרן פתולוגי מאמינה לעצמי
ומבינה לבסוף שהבעיה היא אצלי!

פזמון...

ג:
אהבה טהורה.
חזרה אל אותו רגע קסום.
כמיהה ללילה לבן ועמום.
השעון מתקתק והזמן יירפא ת'פצעים
מתי אפול בלי הכרה?
יידע רק אלוהים!