|
ואולי אני נשארת
כנגד כל הסיכויים
מוותרת על עצמי
בשביל מינימום ריגושים
מינימום חיים
ומדליקה סיגריה אל מול כוכבים
שואפת עשן
ומקווה שהסרטן יתקוף
לא את הריאות
רק את הזיכרונות
והמחשבות
והרגשות
אולי ינוון את מה שמנוון אותי
אולי יהרוג את מה שהורג אותי
ואולי לשם שינוי יפיח בי חיים
אז מסתכלת במראה
לדמות השבורה
לילדה הגמורה
זו שסגורה
ולעולם לא תפתח...
אפופה עשן
עיניים אדומות
נפוחות
לילות על גבי לילות
שאין חלומות
התהפכויות
ורק רציתי לישון
אז מדליקה סיגריה
אל מול כוכבים
מחפשת אחד נופל לבקש משאלה
ואולי הפעם
יחזור האור
וידליק את העיניים
של אותה הילדה |
|
|
הקטע עם
הסלוגנים בבמה
הוא אכזרי
במיוחד. בניגוד
לכל שאר היצירות
שלך אתה לעולם
לא תקבל
באי-מייל אישור
על פרסום או אי
פרסום סלוגן.
ככה אתה יושב
בבית מול המחשב,
כוסס ציפורניים,
רוצה למות. רק
למות. למות, ולא
לסבול עוד
לעולם.
איזי, אחת
שלוקחת את זה
קשה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.