זה ערב אחר,
היא לוחשת - הוא רק מקשיב,
מסתכלת עליו ורושמת,
מסכמת את מה שבלב,
את מה שלא העזה לומר...

הכרנו לפני שנים,
אנחנו עוד פה,
לא משתנים,
הולכים באותו השביל,
אוהבים באותה הדרך.

את מה שלא העזתי לומר -
אני כותבת,
ומעולם לא עשיתי דבר,
כדי שתדע -
עד כמה אני אוהבת...

קמים לאותו הבוקר,
חוזרים לאותו הבית,
בחזרה לאותו לילה,
זו אהבה שגרתית אתה אומר לי,
כמה טוב להשתעמם איתך - אתה מוסיף.

את מה שלא העזתי לומר -
אני כותבת,
ומעולם לא עשיתי דבר,
כדי שתדע -
עד כמה אני אוהבת...

ועכשיו כשאתה יודע,
תשמור עלינו טוב,
תמשיך לאהוב,
ולהיות מי שאתה כשאתה איתי...

הוא קורא מה שכתבה,
זה ערב אחר -
הוא לוחש - היא רק מחייכת...