[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








במסגרת חילופי הברכות לשנה החדשה ובהנחה שלא מסתפקים בס.מ.ס
(עלוב) נוספה כתובת חדשה בשנים האחרונות על כל כרטיס ברכה
כמעט, והיא שולחת אותנו אל אתר אינטרנטי אישי של מוסר הברכה.
כך הזדמנתי במקרה למאמר מרתק על חברה וקהילה מאת איש יקר וחכם
אשר קרא למאמרו "אנשים" ועד לפני מספר שנים לא ידע להפעיל
מחשב..מלח הארץ ואבא של החברה הכי טובה שלי עוד מאותם ימים
שהתחלתי לחלום שיבוא יום ואני אהיה במאית.

מאמרו זה מסתמן כגלגל ההצלה שלי אחרי 5 שנים מפרכות בהן אני
מנסה לחזור למעגל היצירה ומסרבת להתפשר, אך אולי אתחיל במספר
פרטים קודם ואציג את עצמי.
שמי אלונה, אני בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת
ת"א.
אני חברה בפורום היוצרים הדוקומנטרים.
זה מספיק?
אני מניחה שלא... אבל זה מסביר מה אני עושה פה?
כמעט...
בערב יום כיפור (ימים נוראים? ימים של רצון טוב? כפרה? סליחה?
והמתנה בעיקר לאחרי החגים) קיבלתי מייל מפורום היוצרים ובו
קריאה להעשיר את התוכן באתר האינטרנט - שלנו!
מיד נזכרתי במאמר שקראתי על קהילה וחברה ותפקידו של הפרט
וחשבתי לעצמי שזו ההזדמנות שלי לעשות מעשה טוב ולנסות לקחת חלק
ותפקיד מעצם היותי חברה בקהילה.
עד היום נמנעתי מניהול קשר אקטיבי עם כל קהילה, לא יזמתי ולא
ניהלתי בלוג למרות שרציתי, לא מצאתי מכנה משותף בשום מקום וספק
אם אמצא אותו בקהילה שאני מרגישה
מוותיקיה מחד ומאידך את כל השאר...

אז פניתי... והצעתי לקיים ראיון עם אשר טללים.
הוא היה המורה השני שלי לקולנוע דוקו, הראשון היה פרלוב,
והלוואי ויכולתי לשוחח שוב גם איתו.

מיד זכיתי לשמחתי לתשובה חיובית, ולקחתי על עצמי את המשימה.
למה?
גם אני שואלת את עצמי,

ומנסה לענות.

ראיון עם במאי מהדור הישן? ראיון עם במאי ותיק טרום עידן
הערוצים?
דוקומנטרי מול ריאליטי, סרטים ביתיים, אומנות מול סרטי תדמית?
אולי בכלל כיוון אחר.
ראיון עם מורה לתלמידה מבטיחה?

הלכה ההבטחה ונשארה הבמאית בדימוס... בעברה!
טוב, טוב, אוסיף עוד כמה פרטים על עצמי, זה לא בלוג אבל ב ר ו
ר  שזה ניסיון להציע לא רק ראיון חולף - אלא ניסיון למצוא נישה
אלטרנטיבית שתשמר קצת עניין במקביל לשני ילדים, בעל ובית
שבאחריותי מעצם היותי...
עקרת בית?
פרקים מיומנה של עקרת הבית האקדמאית...
חחח
יש לי גם כאלו במגירה, אבל לא בגלל זה אני כאן.
אני כאן כי תמיד תמיד חשבתי וידעתי מה אהיה שאהיה גדולה!
ולא היה לי ספק שארגיש חברה מן המניין בכל מקום שאבחר.
עברתי מסלול ייסורים בדרך ומה שעלי לשאול את מורי אשר טללים
זה:

למה אף אחד לא אומר לנו הנשים/סטודנטיות צעירות ואופטימיות,
שאחרי שיהיו לנו ילדים, כבר לא ממש נוכל להמשיך ולהיות במאיות
מצליחות ומרתקות?

אני לא אכנס עכשיו לויכוחי מגדר וכו' - זה לגמרי לא רלוונטי,
מאידך, לפי הסטטיסטיקה
ברור שאם היא נשואה ואמא ועושה קולנוע לרוב צמוד אליה בעלה
כמפיק.
מכיוון שבעלי לא מפיק, אני לפחות, רואה רק את אלו שכן.
?
האמת שלא , לא רואה אותן כמעט, רואה רק את עצמי ואת חברותיי
הנשואות בעלות 2-3 ילדים וכלב, ואני בסיפור הזה רואה רק את
הדרך הארוכה שאני נאלצת להמשיך ולעשות כדי להצדיק לפחות בעניי
עצמי את המשך חברותי בפורום היוצרים הדוקומנטרים.

(שמישהו יעשה כבר משהו עם האדום שצץ כל פעם שכותבים דוקו'...)

מה עשיתי לפני שהיו לי ילדים?
גם נסעתי ליותר מחודש לצלם סרט על סגירת מפעל אומן באופקים!
ביחד עם צלם וסאונד מן, בתקציב זעום של סנדוויץ' ובמבה, שכרנו
דירה בעיר והתבצרנו עם פועלי המפעל בניסיון ליצור גרסה ישראלית
וסוג חדש של דוקו חברתי! (קיקוס ואני?) בהמשך לסרט "רוג'ר
ואני" ולבמאי שאז עוד בקושי מישהו הכיר את שמו!
זה אפרופו הבטחותיי לספר עוד על עצמי, הבמאית במיל.
היום אני מוכנה להתנדב למילואים רק בשביל לנסוע לכמה ימים.

אבל אני פה בגלל אשר טללים ולפיכך אחזור לשאר השאלות המעסיקות
אותי ואחפש תשובה. זה המקום להזכיר שהנ"ל נכתב בלילה לפני יום
כיפור, אם בתשובה עסקינן, ומחר לא צריך לקום בבוקר מוקדם ולקחת
את הילדים לבית הספר כך שאפשר ליצור עד אור הבוקר.
...אחרי הכביסה, הכלים, הבישולים, אסיפת ההורים והכנת הקישוטים
לסוכת הכיתה, אחרי איסוף ופיזור לחוגים, עוד קניות והשלמות,
תיקון אופניים ומילוי אויר בגלגלים, אירוח חבר של הילדים,
חלוקה וניקוי שאריות החטיפים, סירוק כינים, מקלחות, תיקון
הפלייסטיישן ועוד... (לא אלאה אתכם חלילה) אפשר לשבת למחשב
שהתפנה סוף סוף, ליצור ולכתוב.

אז מה רציתי לשאול את מורי ורבי?
הוא גם אבא לילדים. איפה הוא היה כשאישתו עשתה את כל הדברים
האלו?
הוא היה בצילומים?
ימים?
חודשים?
אולי בכלל לראיון הזה צריך לראיין את אשתו?
הראשונה?
השנייה?
יש קשר?
מה אחוז הגירושים בקרב יוצרי הקולנוע? (גברים/נשים)
האם הוא עשה סרטים כדי לצאת מהבית או יצא מהבית כדי לעשות
סרטים???

האמת שיש לי עוד מלא שאלות, אבל אני מנסה להתגבר על
האקטיביסטית הפולנייה והבוכייה שבי ולהתקדם בחיים.
מה שבאמת מעניין אותי זה אולי למצוא את ההבדלים של היצירה
בראשית העשייה הקולנועית לבין ימים אלו, בהם כל עולם התקשורת
חווה התפתחות וקדמה וכל ממזר מלך.
סליחה, לא התכוונתי לפגוע באף אחד!
רציתי לחדד את השאלה ולברר:
איך השגתם תקציבים פעם?
כמה ועדות עברתם?
האם היום לדעתך עוברים יותר או פחות ועדות?
האם קשרים אישיים עוזרים היום יותר מפעם?
אני לא נכנסת לסוגיית הבלונדיניות בקולנוע ולו מפאת צבע שערי.
איתכם הסליחה.
אני רק מנסה לברר אם גם פעם ההכרה של הממסד הייתה - המניע
הבלתי מונע ?
כמובן שאז יחזיר לי מורי ורבי בשאלה מה עלה בגורל הסרט שסיפרתי
לו עליו לפני 5 שנים, ואני אאלץ להתנצל ולענות שלמרות שב"קשת"
רצו את הסרט, (אפילו חשבו שהוא יהיה חלק מטרילוגיה ביחד עם
נמוך) הקרן הגדולה לא תמכה (רק בנמוך כן) והקרן של גנני ענתה
בשלילה, שלא לדבר על רבינוביץ'... בקיצור, אני אתחיל להסתבך עם
כל השמות והקרנות ואאלץ להודות בסוף, שאם הייתי משקיעה את כל
הכסף והאנרגיה שהשקעתי כל פעם בחמישה עותקים להגשה שלא תוחזר
הייתי כבר יכולה לגמור עם הסרט שאני חולמת עליו כל כך!
עכשיו חלק בטח נזכרים שהם בכלל מכירים אותי משם ושגם להם
בלבלתי את המוח עם הסיפורים שלי על השמאליים, איטרי יד ימינם.
נכון, זאת אני. ואני מנצלת  את רגעי החסד ומתנצלת. היו לי
כוונות כנות לעשות סרט מצחיק ומדליק על מיעוט חוצה גבולות דת
ומין אפילו דורות, אבל זה לא קורה.
שלום, קוראים לי אלונה ואני, פעם כשעשיתי סרטים, הייתי במאית.



חלק שני -עוד שאלות לאשר

שאלה : בין סרט לסרט, מה אתה עושה?
איך אתה קורא לעצמך באותה תקופה? (במאי, מורה, יוצר, הורה,
פרילנס)
איך אשתך קוראת לך שאף אחד אחר לא?
גם היא קולנוענית?
אז מי מפרנס?
אצלנו בעלי.
אבל פעם, במאי נחשב וחבר יקר שהכרתי לימד אותי את המשפט
האלמותי:
"כבמאי, כשאני יושב וחושב בשמש על הגג זה כבר נחשב שאני
עובד".
כשבעלי שאל אם זה בא עם תלוש משכורת, אז רק שמתי לב שלא!
אופס...
אף פעם לא ראיתי תלוש משכורת... אז הלכתי ללמד קולנוע בבית
הספר היסודי של ילדי.
סמסטר אחד מבחינתי כבר היה יותר מדי, (החלפתי מורה לדרמה שהיה
במעצר בית) עמדתי בגבורה במשימה ואפילו אהבו אותי אבל בחרתי
לעבוד בקולנוע, כבר לפני הרבה שנים החלטתי שזה מה שאעשה...
ועדיין אני יושבת וחושבת בשמש על הגג.

אני מתנצלת בפני אשר שוב ושוב על זה שאני נגררת לשאלות לא
קולנועיות בעליל ואני מנסה לשעשע אותו בסיפור שעלה במוחי כאקט
של מחאה...לעשות סרט על "איך כמעט עשיתי סרט על שמאליים",
ולצלם את כל הבניינים והדוחות שקיבלתי כשעצרתי רק לרגע ליד קרן
רבינוביץ' למסור 5 עותקים, לצלם את המעטפות הדקות שהגיעו עם
תשובה שלילית, לצלם את כל אותם בעלי עניין ותפקידים שנאלצתי
לעבור את המזכירות שלהם בשלב ראשון ולהסביר בפירוט רב אם התמזל
מזלי וצלחתי את המסלול להקשבה (תוך כדי מענה לסלולר, חתימה על
צ'קים או קינוח... כל שהוא).
זה המקום להודות למיכה שגריר שתרם לי עשרה עותקים מספרו שמאל
talk אותו השארתי למפיקים שהביעו התעניינות, זה גם אולי המקום
לקוות שכל אותם מפיקים שעדיין מסתובב אצלם עותק מהספר הירוק
שקיבלו מהבלונדינית - להחזיר!

הבן השמאלי שלי כבר החליף יד וכותב בימין ורק אני מסרבת להחליף
מקצוע.
רק אתמול סיימתי ביחד עם עוד פליטת מקסיקו ואם לשלושה, סרטון
של 7 דק' שאתן במתנה לידיעות אחרונות כי בטח הם לא יסכימו לשלם
ולקנות.
אז נישה של כתיבה נשמעת לי אופציה לא רעה מאוד.

אני בכל אופן, לראשונה, מוכנה לנהל סוג כזה של כתיבה
דוקומנטרית בתשובה ליחסי הגומלין בין חיי היצירה ובין הון
ולשלטון.

אם הייתי ערבייה הייתי זוכה בתקציב?
יש במאיות ערביות אמהות נשואות שעושות סרטים?

חשבתי שאם אעשה סרט על מיעוטים אזכה.

שאלה לאשר: מה דעתך?  יש מיעוט עדיף שזוכה ומיעוט שלא?
איך ואיפה אתה מיקמת את עצמך על שרשרת המזון האשכנזית?
היום, אם אתה רוצה לעשות סרט, מה אתה עושה?

פרט בבקשה ורעננן את זיכרוננו שלב אחר שלב מרגע הרעיון:
1
2
3
4
5
כמה זמן לוקח לבמאי מפורסם להשיג תקציב ולעשות סרט מרגע הישמע
הגונג.
ספרתי רק עד 5 בשאלה הקודמת לזכר 5 השנים שלקח לי להבין את כל
זה.

לפני השאלה האחרונה שלי לאשר אצטרך אני לענות לשאלתו מה עשיתי
עם הסרט שצילמתי בירדן ואגיד, כאילו לא עברו 5 שנים מאז הפעם
האחרונה שדיברנו גם על זה, אני באופן אישי לא עשיתי כלום והסרט
עדיין יושב אצלי במגירה... למרות שהוא כבר לא גנוז, אחרי שאבי
נפטר... זה לא מדויק, עשיתי טלפון אחד לערוץ ההיסטוריה והצעתי
להם פנינה תיעודית ליום הזיכרון לחיילי צה"ל, ליום ירושלים,
וליום השבוי הישראלי:
אין כזה דבר! אני יודעת, אבל מה שלא אמרתי הם הציעו רק 100
דולר, אז לא טרחתי לנסוע ולהביא להם עותק לצפייה! (גם בדיוק לא
היה לי מזומן לחנייה, 15 ש"ח לשנייה) ובטח כבר איחרתי בכל מקרה
את ישיבת הועדה שמחליטה אם לשלם לי בכלל.

לפני שעמדתי בחופה עמדתי על במות הסינמטקים בירושלים ת"א וחיפה
והקרנתי סרט שצילמתי בירדן, אז ידעתי לבטח שאני במאית מן
המניין, לא הכי טובה, לא הכי גרועה אבל לא היה ספק שיש למה
לחכות, הסרט עלה הרבה יותר ושנים אח'כ עוד לקח לי להתאושש מימי
העוני חדורי האמונה והיצירה העצמאית, אפילו קראנו לעצמנו אני
וחברי הצלם :סרטי עצמאות, נכון שזה היה בגלל שהנושא היה מלחמת
העצמאות אבל כל הזמן צחקנו לנו בצער שזה סרטי עצמאות בעל
כורחנו, כי אף אחד לא שילם לנו... מאידך משרד הביטחון עשה
שימוש בסרט שלא ברשות (קוראים לזה גנב) על מנת ללמד את עובדיו
פרק חשוב בהיסטוריה של הפוסט טראומה.
וכך הפכתי אני לספונסרית של משרד הביטחון.
גדול עלי ואפילו מצלמת הוידאו שלי התקלקלה לפני שנה ומאז אני
רק חולמת ומצלמת סטילס.
תרמתי בבית, אין לי אפשרות לתרום גם למשרד הביטחון.
אבא שלי היה שבוי (ואני דור שני לשבויים?). מגוש עציון כלוחם
חי"ש בגיל 17 הוא עבר לאום אל גמאל שבירדן ושהה ביחד עם עוד
מאות שבויים ושבויות כמעט שנה שלמה מחייו... הרבה לפני שבאתי
אל העולם.

וכאן שוב אחשוף פרטים מעברי הקולנועי, בין סרט לסרט עבדתי
לפרנסתי כנערת תסריט.
חשבתי שבין הבמאי לצלם  אמקסם (אז עוד לא היה גם את המושג הזה)
את שליטתי ברזי הקולנוע, זו הייתה הפרקטיקה והסטאז' ולימים גם
פרק בדוקטורט שלי על שמאליים.
התחלתי טוב, לאחר שסיימתי את לימודיי במגמה הנחשקת ביותר
בבניין מקסיקו ועבדתי בסרט עלילתי ישראלי כנערת תסריט (פיצ'ר)
עברתי לסדרה נהדרת, באמצע עשיתי עוד כמה דברים וארט ופרופס (אם
הציעו סכום של איגודים), ובסוף מצאתי את עצמי מנהלת תסריט של
טלנובלה איומה שנכתבה ועודכנה כל רגע קט כשהמפיק הלך
לשירותים.

מי שמכיר את עבודת ניהול התסריט בסדרות שמצולמות לפי לוקיישן,
יכול לנחש מה קורה כשמצלמים 14 פרקים ברצף ושכל שינוי פועל מיד
על עשרות תמונות פולארויד שהולכות ישר לפח.
אז התחתנתי.

מן הפח אל הפחת?

מה פתאום!

מצילומים מפרכים במלון הנסיכה הפכתי לנסיכה, מנסיכה לכלה
ובהמשך לאם בישראל, שום זכר לבמאית המהוללת שאפילו הספיקה
לביים כפיות בפרסומת.
רק בימים רעים ונוראים, ועוד יומיים במחזור ואם יש איזה חג
בסביבה.
ו/או אם אין עבודה, אז זו מתחילה להיות בעיה.
וכמה זמן אפשר להגיד שעובדים על סרט? ושמחכים לתקציב? ואז אולי
תקציב אחר יהיה ידידותי יותר? אולי יהיה לקטור אחד שמאלי
שהנושא ידבר אליו והוא ילחם למעני כי לי נמאס... אבל אז מת
השחקן הראשי (לא אחד  כי אם שניים) וצריך לשכתב את התסריט ואם
כבר שיניתי אותו כל כך אז אולי עכשיו אפשר לשלוח אותו לקרן
שדחתה אותו לפני חצי שנה...כבר? ואולי בכלל לכתוב גרסה
עלילתית, למה לא קופרודוקציה, הרי מראש בחרתי סרט שירוץ בכל
העולם. ועד שהייתה לי פגישה עם המפיק הכי מבטיח מכולם קרס ערוץ
10 ונחרב העולם, כל כך מהר הזמן עובר, רק במבט לאחור, בפועל כל
יום של המתנה לתשובה ארוך יותר מחייו של כלב.
אז לכבוד השנה החדשה ובהמשך לשיחה שניהלתי עם אלן ברלינר אני
מתחייבת בזאת לקראת השנה החדשה לא לחכות יותר!
לא להאמין יותר למפיקים מתעניינים!
לא לקוות!
וגם לא לעשות עוד סדנאות לעקרות בית משועממות, סליחה מקיי זה
היה מכוון אלייך וקראתי גם את הספר, זה לא עזר לי ממש אבל בגלל
יום כיפור אני מקווה שתסלח לי.
ציפיות יש רק לכריות!
בינתיים אראיין במאים שהצליחו בחיים,
ואתחיל כאמור עם אשר טללים.
מעוניינים?
יש שאלות מעניינות?
אני יכולה להציע שאלות מצד ימין של המוח, מניסיוני, מהיכרותי
איתו, מהיותי תלמידתו,
מהיותי בוגרת..
אשמח גם לשאלות נוספות שלכם, בלי לחץ ויש זמן, כי במילא עד
אחרי החגים כלום לא יקרה.
מחכה לתגובתכם.

נשבעתי שלא אחכה, אז עכשיו אני צריכה לצום?
אם אני רוצה לא לרוץ אחרי ילדיי ולצעוק שיסעו יותר לאט כי זה
מסוכן לרכב על אופניים
אז כדאי שאצום, ואז גם לא אצטרך להכין להם אוכל.
מזל שבעלי לא קורא את כל השטויות שלי.
ותודה לכם על הסבלנות וההקשבה, אם הגעתם עד כה.
וגם אם לא אני סולחת מראש בדיעבד ולאלתר.
רק היום.


20/9/07







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
היי אמנון,
מצטער שלא הגעתי
לארוחה שלך ושל
ורדה אתמול,
פשוט נתקעתי
בפקק.
התיישבתי בתוך
פקק של בקבוק
קולה וזה היה
נורא נחמד, עד
שגיליתי שאני לא
יכול לקום.


אפרוח ורוד
מסביר לאמנון
ז'קונט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/3/08 16:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלונה ריבלין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה