איך זה שאני מתעורר לתוך יום
והכל קודר,
נעלם החום אך דמי בוער
אני מרגיש שלבי כואב
ואני שואל, אתה לא רואה שאתה בי פוגע?
אפילו זה שחשבת שהכי אוהב
לא שם לב,
דורך, מועך
ואני דועך
לא נשאר ממני כלום
רק הדמעות שזולגות ללא סוף
כמו בור ללא תחתית
או אולי זו תהום?
כי ביום כמו זה אין לי כוח
ואני מתייאש,
לא רוצה להמשיך,
אני רואה שעולה השמש
אז איך זה שעדיין מחשיך?
וכבר לא כיף לי היום
כל שאני רוצה הוא לישון
להתעורר כשייגמר החלום
והכל שוב יהיה בסדר
לא ארגיש יותר חנוק
ואוכל לצאת מהחדר
יהיה מי שייתן לי חיבוק.