הליקופטר מי קונה הולך ושב ביום סגריר,
כל אחד כאן ברחוב מכיר כבר את השיר:
"הליקופטר מי קונה? לירח הוא יעוף,
כאן בקצה החבל אני מחזיק אותו זקוף!"

ביד אחת חבל מתוח, ראש מדגדג רקיע,
וביד שנייה פשוטה, ממתין ההלך למציע.
אז צעקנו אחריו "הליקופטר, איפה הוא?"
מגדף ומקלס צעק הוא, "קודם תשלמו".

"אלף שקל ועוד שניים כאן מקובצים!"
הוא גיחך, גופו רועד, "אין לכם די נוצצים".
הליקופטר מי קונה בחן היטב תווינו,
"שני מליונים אין לכם? גם הליקופטר כבר איננו"

כל היום צעד ושר, קולו הולך ותם,
החמה ראש מקפחת, אחר נוגחת את הים.

תחת פנסי רחוב מחליק לו צל שחוח,
יד אחת כבר התקפלה, השניה אוחזת חוט מתוח.
"לא מאמינים לך!" חסמנו צעדי הזר,
"אין שם הליקופטר, אין בסוף החבל שום דבר!"

עם אור מעגלים שוכך,
הליקופטר מי קונה צועד, עוצר, חוכך.
"אין דבר, אבל...", לקק שפתיו במצוקה,
"אם אתם רוצים לראות, תנו נא נשיקה".

בלי היסוס טיפסנו שנינו על צמד לחייו,
נקירה ועוד אחת, "נכון תראה עכשיו?"
"אי אפשר כאן ברחוב, זה יהיה מוזר.
הן, נלכה חיש חיש אל ביתי שעל ההר".

תחת חושך גס, הליקופטר לביתו נכנס,
שניים אחריו פוסעים, מלחשים בשקט הס.

שם בקצה גזוזטרה עוצר, נושם כבדות,
מסביבו תלויות תמונות רבות של ילדות.
"זה הזמן" לוחש בלאט, גפיים מחבק,
"הליקופטר יש לי כאן", טור שיניו נרעד צוחק.

את החבל שביד הוא מושך תחתיו,
"תסתכלו אל השמים, בין שביל החלב".
את פנינו אז נושאים אל מטר של כוכבים,
מרחוק מנצנצים אורות העיר המרוחקים.

אל הארץ מתפתל, ויורד בגיל
חבל שצונח ריק - אף לא משמיע צליל.
אל קצהו לא קשור מסוק, גם לא זעיר,
רק פיסה ממועכה, היא תווית מחיר.

"סתם שקרן! נוכל רמאי!" קוראים אליו בצער רב,
"אין דבר, יבוא מיד", הוא אוטם פניו.
נחילים של כעס זולגים הם נרגנים,
הרמאי אוחז ידינו בכח אימתנים.

"תן עכשיו ללכת!" קוראות עינינו הסמוקות,
הוא מרכין ראשו בצער "אנא, רק בלי צעקות".
את אשר קרה אחר כך מי יהין לומר,
כשאורות מנצנצים הפציעו באוויר הקר.

מכונה גדולה, שחורה, בראשה פרופלור
במעוף ציפור טסה לעברנו.
ההליקופטר השחור שלשל אז חבלים,
מתוכו קפצו ורצו אלף חיילים.

"הליקופטר מי קונה" אזוק, רושף פנים,
אל מולו מכוונים כלי ירייה מגולוונים.
אנו עטופי שמיכות מובלים בלילה קר
אל בטן המכונה, שתישאנו למוכר.

שניים אבודים מתלחשים, רועדים רוצים לחיות
אך יודעים כי שום דבר לא ישוב עוד להיות.
אז מתוך ענן, אנו נפגשים
בהליקופטר מי קונה, מבטו חד ומאשים.

"הן קיימתי הבטחה", הוא צועק חמס,
"הליקופטר כאן הבאתי, עם כל הקרקס!
שני מליונים, לא פחות, הא לכם מחיר,
הליקופטר מי קונה כסף לא מחזיר!".

הליקופטר שחור שלמה מנופף אל האוויר,
בליבותינו נשבעים לשכוח את השיר.