זו הייתה שעת לילה מאוחרת
הוא הגיע מאחוריה וליטף את לחיה
מעביר בה צמרמורת
גופה כמה אליו
כמה חיכתה למגע שלו
היא רעדה
הם נפלו למיטה
חסרי מנוחה,
מלאי תשוקה
מלאי אהבה
הוא החל מנשק את גופה נשיקות קטנות
השמיים לא נחו
עם כל מגע ברק
עם כל נשימה רעם
הגשם הלך והתחזק
אין דבר שיכול להפריד ביניהם
הוא הכיר את גופה טוב
למרות הזמן הרב שיהיה רחוק ממנו, ממנה
הזמן עצר
נשמתה נעתקה

חסר מנוחה אך אטי להפליא
מגע אצבעותיו ריגש אותה
כל מבט כל נשימה הגבירו את החוויה
היא אהבה אותו באותו רגע
וגם הוא אותה.
מעולם לא פגשה אדם שעשה את אותו הדבר,
שנתן את אותה התחושה
שגרם לה לרצות אותו בתוכה
שגרם לה להרגיש יפה
שגרם לזמן לעצור
הכול היה חסר משמעות באותם רגעים
היא בחנה את גופו
הוא השתנה
משהו בו רצה אותה בצורה בלתי הגיונית
בלתי אפשרית
רצה את כולה
והפעם הוא לא תכנן לוותר
בהתחלה היא סירבה,
העיפה את גופו מעליה
אך הצמידה אותו אליה חזק, היא לא רצתה אותו רחוק ממנה.
בסופו של דבר ויתרה ועשתה כרצונו

זה כאב, כאב מפלח
עוצר נשימה
כמעט כמוהו
הוא ידע שהוא מכאיב לה
אך המשיך בשלו
היא התחננה שיפסיק
היא התחננה בתוכה, אבל נשכה את השפתיים ושתקה
היא לא תיתן לו לברוח ממנה שוב
ואם זה מה שהיא צריכה להקריב למענו היא תקריב את זה
את גופה, את נשמתה היא איבדה כבר הרבה לפני
עיניה דמעו, וטיפת דם קטנה נשארה על הסדין
היא רצתה שיישאר את הלילה
שיחבק אותה, שיגיד שהוא אוהב
הוא ברח ברגע שעצמה את עיניה, רק לרגע, וכבר נעלם
נעלם מחייה
מכווצת על מיטתה נשארה
מתחננת שיחזור
צועקת, זועקת
ועיניה יישארו לעולם פקוחות.